הלכות ביאת המקדש פרק ו
א) כל כוהן שיש בו מום, בין מום קבוע בין מום עובר -- לא ייכנס למקדש מן המזבח ולפנים, שנאמר "אל הפרוכת לא יבוא, ואל המזבח לא ייגש" (ויקרא כא,כג); ואם עבר ונכנס -- לוקה, אף על פי שלא עבד. ואם עבד במקדש -- פסל וחילל עבודה, ולוקה אף על העבודה: שנאמר "אשר יהיה בו מום, לא יקרב" (ויקרא כא,יז) -- מפי השמועה למדו שאזהרה זו, שלא יקרב לעבודה.
ב) וכן בעל מום עובר -- פסל ולוקה, שנאמר "כל איש אשר בו מום, לא יקרב" (ויקרא כא,יח): מפי השמועה למדו שזו אזהרה, לבעל מום עובר. ואין בעלי מומין שעבדו במיתה, אלא במלקות בלבד.
ג) כל המומין כולן -- אחד שהיו בו מתחילת ברייתו, ואחד שנולדו בו אחר כן, בין עוברין, בין שאינן עוברין -- הרי זה פסול, עד שיעבורו.
ד) מום קבוע -- כגון שבר רגל, או שבר יד; ומום עובר -- כגון גרב, או ילפת והיא החזזית. ולא המומין הכתובין בתורה בלבד, הם שפסולין בכוהנים; אלא כל המומין הנראין בגוף, שנאמר "כל... אשר בו מום" (ויקרא כא,יח) -- מכל מקום. ואלו הכתובים בתורה, דוגמה הם.
ה) שלושה מיני מומין הן -- יש מומין שהן פוסלין הכוהן מלעבוד והבהמה מליקרב, ויש מומין שהן פוסלין האדם בלבד מלעבוד; ויש מומין שאינן פוסלין, אבל מפני מראית העין אמרו שכל כוהן שיש בו אחד מהן אינו עובד.
ו) כל מי שיש בו מום שפוסל באדם ובבהמה, ועבד, בין בשוגג, בין במזיד -- עבודתו פסולה; ואם היה מזיד, לוקה. וכל מי שיש בו מום מן המומין המיוחדין לאדם, ועבד -- אף על פי שהוא לוקה, לא חילל עבודתו. ואם היה בו דבר מדברים שהם מפני מראית העין -- אינו לוקה, ועבודתו כשרה.
ז) אין פוסל באדם, אלא מומין שבגלוי; אבל מומין שבחלל הגוף, כגון שניטל כליתו של אדם, או טחול שלו, או שניקבו מעיו -- אף על פי שנעשה טריפה, עבודתו כשרה: שנאמר "שבר רגל; או, שבר יד" (ויקרא כא,יט) -- מה אלו בגלוי, אף כול בגלוי.
ח) הערל -- הרי הוא כבן נכר, שנאמר "כל בן נכר ערל לב וערל בשר" (יחזקאל מד,ט). לפיכך ערל שעבד -- חילל עבודתו ולוקה, כזר שעבד; אבל אינו חייב מיתה.
ט) כוהן שהיה נשוי נשים בעבירה -- אינו עובד, עד שידירוהו בית דין על דעת רבים כדי שלא תהיה לו הפרה, שלא יוסיף לחטוא; ועובד, ויורד ומגרש. וכן אם היה מיטמא למתים -- פסול, עד שיקבל עליו בבית דין שלא ייטמא. ואם עבר ועבד, קודם שידיר או שיקבל -- אף על פי שהוא נשוי בעבירה, לא חילל עבודה.
י) כוהן שעבד, ונבדק ונמצא חלל -- עבודתו כשרה לשעבר, אבל ואינו עובד להבא; ואם עבד -- לא חילל, שנאמר "ברך ה', חילו; ופועל ידיו, תרצה" (דברים לג,יא), אף חולין שבו, תרצה.
יא) בית דין הגדול, היו יושבין בלשכת הגזית; ועיקר מעשיהן התדיר, שהן יושבין ודנין את הכהונה ובודקין הכוהנים בייחוסין ובמומין. כל כוהן שנמצא פסול בייחוסו -- לובש שחורים, ומתעטף שחורים, ויוצא מן העזרה; וכל מי שנמצא שלם וכשר -- לובש לבנים, ונכנס ומשמש עם אחיו הכוהנים.
יב) מי שנמצא כשר בייחוסו, ונמצא בו מום -- יושב בלשכת העצים, ומתלע עצים למערכה; וחולק בקודשים עם אנשי בית אב שלו, ואוכל -- שנאמר "לחם אלוהיו, מקודשי הקודשים, ומן הקודשים, יאכל" (ויקרא כא,כב).