הלכות פסולי המוקדשין פרק ה
א) המפריש מעות לחטאתו, ומת -- ילכו המעות לים המלח; וכן המפריש מעות לחטאתו, ואבדו, והקריב חטאת תחתיהן, ונמצאו המעות אחר כפרה -- ילכו לים המלח.
ב) הפריש מעות לחטאתו, ואבדו, והפריש מעות אחרות תחתיהן, ולא הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאו מעות הראשונות -- יביא מאלו ואלו חטאת, והשאר ייפלו לנדבה.
ג) הפריש מעות לחטאתו ואבדו, והפריש חטאת תחתיהן, ולא הספיק להקריבה עד שנמצאו המעות, והרי החטאת בעלת מום -- תימכר, ויביא מאלו ואלו חטאת; והשאר ייפלו לנדבה.
ד) הפריש חטאתו ואבדה, והפריש מעות תחתיה, ולא הספיק ליקח בהן עד שנמצאת חטאתו, והרי היא בעלת מום -- תימכר, ויביא מאלו ואלו חטאת; והשאר ייפלו לנדבה. [ה] הפריש שני ציבורי מעות לאחריות -- מתכפר באחד מהן, והשני ייפול לנדבה.
ה) [ו] המפריש חטאתו, או דמי חטאתו, וכסבור שהוא חייב, ונמצא שאינו חייב -- הרי אלו חולין, ולא נתקדשו; הפריש שתיים, או דמי שתיים, וכסבור שהוא חייב שתיים, ונמצא שאינו חייב אלא אחת -- יביא אחת, והשאר ייפלו לנדבה.
ו) [ז] הלוקח מעות בידו או שהיה מלקט, ואמר אלו אביא מהן חטאתי -- המותר חולין; וכן ייראה לי שהדבר קל וחומר בשאר הקרבנות, שהמותר חולין.
ז) [ח] המפריש מעות למנחת חוטא, והביא מהן מנחתו, או שהפריש מנחת חוטא, והותירה -- המותר יביא מנחת נדבה. אבל מותר עשירית האיפה של כוהן גדול, שהיא החביתין -- ירקב. וכן מותר לחמי תודה, ומותר לחמו של נזיר -- ירקבו; ומותר דמי נסכיו, ייפלו לנדבה.
ח) כבר ביארנו בשקלים, שמותר השקלים חולין. [ט] מותר קיני זבים, קיני זבות, קיני יולדות, חטאות ואשמות -- מותריהן ייפלו לנדבה, ויקרבו עולות כמו שביארנו. מותר עולה, לעולה; מותר שלמים, לשלמים; מותר מנחה, למנחה; מותר פסח, לשלמים. מותר נזירים, לנזירים; מותר נזיר, לאותו נזיר.
ט) במה דברים אמורים שמותר חטאת לנדבה, בחטאת קבועה. אבל מי שהוא חייב בקרבן עולה ויורד, שהפריש מעות לחטאת בהמה, והעני -- יביא תחתיהן עוף; ומחללן על העוף, וייהנה בהן.
י) וכן אם הפריש דמי עוף, והעני -- מביא תחתיהן עשירית האיפה; ויחלל המעות עליה, וייהנה בהן. [י] הפריש בהמה, ונפל בה מום -- תימכר, ויביא בדמיה עוף. אבל אם הפריש עוף, ונפסל -- לא יביא בדמיו עשירית האיפה: שאין לעוף פדיון, כמו שביארנו באיסורי המזבח.
יא) כל חייבי קינין שבתורה שהפרישו מעות לקיניהן -- רצה להביא בכל המעות חטאת העוף לבדה, יביא; רצה להביא בהן עולת העוף לבדה, יביא. אפילו אמר אלו דמי חטאתי, ואלו דמי עולתי -- יש לו לערב המעות וליקח בהן כאחד חטאתו ועולתו, או ליקח בכל חטאת או עולה: שאין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת הבעלים, או בעשיית כוהן. [יב] לפיכך אם הפריש מעות לקינין סתם, ומת -- ייפלו כל אותן המעות הסתומין לנדבה, שהרי כולן ראויין לבוא עולה.
יב) [יג] מי שהיה מחוייב חטאת, ואמר הרי עליי עולה, והפריש מעות, ואמר אלו לחובתי -- רצה להביא בהן חטאת בהמה, יביא; עולת בהמה, יביא. מת, והניח המעות -- ילכו לים המלח.
הלכות פסולי המוקדשין פרק ו
א) כל הזבחים שנתערב בהן אחת מחטאות המתות, או שור הנסקל, אפילו אחד בריבוא -- כולן ימותו: לפי שבעלי חיים חשובין הן, ואינן בטילין. ואם הקריב, הורצה -- שאין בעלי חיין נדחין.
ב) נתערב בהן אחד מאיסורי המזבח -- ירעו כולן עד שייפול בהן מום, ויימכרו; ויביא בדמי היפה שבהן, מאותו המין של קודשים שנתערב.
ג) נתערבו קודשים בחולין תמימין -- יימכרו החולין שבתערובת לצריכי אותו המין, ויקרבו כולן. כיצד, ארבע בהמות שלמים שנתערבו בארבע בהמות חולין תמימין -- יימכרו הארבע של חולין למי שהוא צריך להביא שלמים, ויקרבו הכול שלמים; וכן בעולה, או באשם. והדמים חולין לכל דבר, שהרי דמי חולין הן. [ד] נתערב שור הקדש בשוורים של חול -- גדול שבכולן הקדש, ויימכרו השאר לצריכי אותו המין.
ד) נתערבו קודשים בקודשים, מין במינו -- זה יקרב לשם בעליו, וזה יקרב לשם בעליו: אף על פי שאין כל אחד מהם מכיר קרבנו. במה דברים אמורים, בקרבנות נשים -- שאין בהן סמיכה. אבל קרבנות אנשים -- הואיל וכל אחד צריך לסמוך על ראש קרבנו -- הרי אלו לא יקרבו, עד שייתן האחד חלקו לחברו; או עד שייפול מום בכול ויימכרו, ויביאו כל אחד בדמי היפה מאותו המין.
ה) נתערבו מין בשאינו מינו, כגון עולה בשלמים -- לא יקרבו אפילו כחמור שבהן: שאין מביאין קודשים לבית הפסול; [ו] וכשם שאין ממעטין בזמן אכילתן -- כך אין ממעטין באוכליהן, ולא במקום אכילתן. אלא כיצד יעשה -- ירעו עד שייפול בהן מום, ויימכר כל אחד מהן לבדו, ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה, ובדמי היפה שבהן ממין האחר; ויפסיד המותר מביתו.
ו) [ז] אף על פי שכבר הקריב עולה שחייב בה, או שלמים שהיה חייב להקריבן -- הרי זה מקריב מדמי התערובת עולה אחרת, ושלמים אחרים.
ז) [ח] חטאת שנתערבה בשלמים -- ירעו הכול עד שייפול בהן מום, ויביא בדמי היפה שבהן שלמים, ובדמי היפה שבהן חטאת; ואם קדם והקריב חטאת אחרת על חטא שהפרישה לו, כולן ימותו.
ח) [ט] וכן אם נתערבו מעות חטאת במעות אשם -- לוקח שתי בהמות, ומחלל דמי חטאת בכל מקום שהוא על חטאת, ודמי אשם על אשם. ואם כבר קרבה חטאתו, יוליך כל המעות לים המלח; ואם כבר קרב אשמו, ייפלו הכול לנדבה.
ט) [י] תודה שנתערבה בתמורתה -- שתיהן יקרבו, ויניף הלחם עימהן. וכן אם נתערבה תודה בשאר זבחים -- אף על פי שקרבה תודתו, ירעו הכול עד שייפול בהן מום; ויביא בדמי היפה תודה אחרת, ובדמי היפה זבח אחר. [יא] תודה שנתערבה באיל נזיר -- שניהן יקרבו, ויניף הלחם עימהן.
י) [יב] בכור שנתערב בפסח -- שניהן ירעו עד שייפול בהן מום, וייאכלו כבכור. ולמה לא יקרבו -- לפי שהפסח נאכל לכל אדם, עד חצות; והבכור לשני ימים, ואינו נאכל אלא לכוהנים: ואין מביאין קודשים לבית הפסול, ואין ממעטין באכילתם.
יא) [יג] וכן מעשר שנתערב בפסח -- כשייפול בהן מום, ייאכלו כמעשר; הבכור והמעשר שנתערבו, ייאכלו במומן. [יד] וכן שאר קודשים שנתערבו בבכור ובמעשר -- ירעו עד שייפול בהן מום, וייאכלו כבכור שנפל בו מום, או כמעשר שנפל בו מום.
יב) [טו] אשם שנתערב בשלמים -- אף על פי שאין מקריבין משניהם אלא האימורין, אבל הבשר נאכל -- לא יקרבו, אלא ירעו עד שייפול בהן מום, ויביא בדמי היפה אשם, ובדמי היפה שלמים; ויפסיד המותר מביתו. ואם קדם והקריב אשמו, שניהם ייפלו לנדבה.
יג) [טז] כל הקודשים -- אפשר שיתערבו מין במינו, חוץ מן החטאת עם האשם, שאין האשם אלא מזכרי הכבשים, ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה. [יז] וכל אלו המתערבין בחיים -- אם הקריב, הורצה: שאין בעלי חיים נדחין.
יד) [יח] בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר, וכמידתה לכל רוח -- אם נקבה בת שנתה היא, כונסה לכיפה עד שתמות: שמא חטאת היא. הייתה בת שתיים, יביא אותה שלמים; ויביא עימה לחם, שמא תודה היא.
טו) מצא זכר בן שתי שנים, אין לו תקנה -- שמא אשם הוא, ועדיין לא כיפרו בעליו. מצא זכר בן שנה -- מניחו עד שייפול בו מום, ומביא שתי בהמות תחתיו; ומתנה ואומר אם עולה היה, זה עולה תחתיו, ואם שלמים היה, זה שלמים תחתיו; ומקריב האחד עולה, ונסכיו משל ציבור, והאחר שלמים עם הלחם, שמא תודה היה.
טז) ומה יעשה בזה הנמצא, ייאכל במומו -- שאפילו היה בכור או מעשר, במומו הוא נאכל; ואם פסח אחר זמנו הוא, הרי זה שלמים; ובזמנו, הכול נזהרין בו. ואם תאמר שמא אשם נזיר, או אשם מצורע הוא -- אינם מצויין תמיד; לפיכך לא חשו להם.
יז) [יט] נתערבו קודשים בקודשים, אחר שנשחטו -- ייאכלו כחמור שבהן; נתערבו בפסולי המוקדשין, או בחולין שנשחטו בעזרה -- תעבור צורתן, וייצאו לבית השריפה.
יח) [כ] אברי חטאת שנתערבו באברי עולה -- מניחין הכול עד שיפסדו, ותעבור צורתן; ושורפין אותן בעזרה, במקום ששורפין פסולי המוקדשין.
יט) [כא] אבר של בעלי מומין שנתערב באברי קודשים, אפילו אבר באלף אברים -- ייצאו הכול לבית השריפה; ואפילו קרבו כולן חוץ מאחד מן התערובת -- הרי זה יישרף בעזרה, במקום ששורפין פסולי המוקדשין.
כ) [כב] חתיכות קודשי קודשים שנתערבו בחתיכות קודשים קלים, הנאכלין ליום אחד בנאכלין לשני ימים -- ייאכלו כחמור שבהן.
כא) [כג] חתיכה של חטאת טמאה, שנתערבה במאה חתיכות של חטאת טהורה, וכן פרוסה של לחם הפנים שנטמא, שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים הטהור -- הרי זה תעלה, כמו שביארנו.
כב) [כד] אבל חתיכה של חטאת טהורה, שנתערבה במאה חתיכות של חולין, וכן פרוסה של לחם הפנים הטהור, שנתערבה במאה פרוסות של חולין -- הרי אלו לא יעלו, אלא ייאכל הכול לכוהנים ככל המדומעות.
הלכות פסולי המוקדשין פרק ז
א) כל הפסולין לעבודה שמלקו, מליקתן פסולה; ואף על פי שאותו העוף פסול, אינו כנבילת העוף הטהור לטומאה. וכן אם מלק בלילה, או ששחט חולין בפנים, וקודשים בחוץ -- אינם כנבילה. [ב] מלק תורים שלא הגיע זמנן, ובני יונה שעבר זמנן, ושיבש גפה, ושנסמית עינה, ושנקטעה רגלה -- הרי זו נבילה לכל דבר. זה הכלל, כל שהיה פסולה בקודש -- פסולה, ואינה נבילה; לא היה פסולה בקודש, הרי זו נבילה לכל דבר.
ב) [ג] לפיכך המולק ונמצאת טריפה, או שמלק בסכין, או שמלק חולין בפנים, וקודשים בחוץ -- הרי זה נבילה לכל דבר: שאין המליקה מתרת ומטהרת, אלא דבר שהוא כשר למזבח.
ג) [ד] אבל הנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והטומטום, והאנדרוגינוס, שנמלקו -- הרי אלו נבילה לכל דבר, ומטמאין בגדים בבית הבליעה: שאין הקדושה חלה עליהן, והרי אין פסולן בקודש.
ד) [ה] כבר ביארנו במעשה הקרבנות, שחטאת העוף נעשית למטה, ועולת העוף למעלה. חטאת העוף שעשיה למעלה -- פסולה, בין שעשה הזיתה כמעשה חטאת, בין שעשיה כמעשה עולה, בין שעשיה לשם עולה, בין שעשיה לשם חטאת.
ה) [ו] וכן עולת העוף שעשיה למטה -- אפילו מלק סימן אחד למטה, וסימן אחד למעלה -- פסולה, בין שמלקה כמליקת עולה, בין שעשיה כמעשה חטאת, בין שעשיה לשם עולה, בין שעשיה לשם חטאת.
ו) [ז] חטאת העוף שמלקה למטן כמליקת עולה לשם חטאת, או כמעשה חטאת לשם עולה, או כמעשה עולה לשם עולה -- פסולה. [ח] וכן עולת העוף שעשיה למעלה כמעשה חטאת לשם עולה, או כמעשה חטאת לשם חטאת -- פסולה; כמעשה עולה לשם חטאת -- כשרה, ובלבד שלא עלת לבעלים משום חובה.
ז) [ט] כל אלו העופות שנפסלו מפני מקום עשייתן, או מפני שינוי מעשיהן, או שינוי שמן -- אינן כנבילת העוף לטומאה. וכן חטאת העוף או עולת העוף שנתפגלה, או נטמאת, או נעשית נותר -- אינה מטמאה בבית הבליעה כנבילת העוף: שכל אלו, פסולן בקודש.
ח) [י] חטאת העוף הבאה על הספק -- נעשית כמצותה, ואינה נאכלת, אלא תישרף, ככל פסולי המוקדשין. וכיצד תבוא על הספק -- כגון שהייתה האישה ספק זבה, או ספק יולדת, וכל כיוצא בה. ואין לנו חטאת בהמה על ספק -- שאם נסתפק לו אם חטא אם לא חטא, יביא אשם תלוי כמו שיתבאר בהלכות שגגות.
ט) [יא] חטאת העוף הבאה על הספק, ונודע שהיא חייבת בה ודאי -- אם עד שלא נמלקה נודע לה, תיעשה ודאית, ותיאכל; ואם אחר שנמלקה נודע לה, הרי זה גומר הזית דמה ותמציתו, ותישרף -- כדי שלא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק תיאכל, שהרי בתחילה על ספק באה. [יב] נודע לה שאינה חייבת בה מאחר שנמלקה, הרי זו תיקבר.