חומש

כי תצא - חמישי פרק כ״ג, פסוק כ״ה - פרק כ״ד, פסוק ד׳

כה	כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל־כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן:
כי תבא בכרם רעך. בפועל הכתוב מדבר (בבא מציעא פז:): ואל כליך לא תתן. מכאן שלא דברה תורה אלא בשעת הבציר, בזמן שאתה נותן לכליו של בעל הבית, אבל אם בא לעדור ולקשקש, אינו אוכל: כנפשך. כמה שתרצה: שבעך. ולא אכילה גסה:
כו	כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ:
כי תבא בקמת רעך. אף זו בפועל הכתוב מדבר (שם):
פרק כד
א	כִּי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם־לֹא תִמְצָא־חֵן בְּעֵינָיו כִּי־מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
כי מצא בה ערות דבר. מצוה עליו לגרשה, שלא תמצא חן בעיניו (ס״א מצוה שלא תמצא חן בעיניו):
ב	וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ־אַחֵר:
לאיש אחר. אין זה בן זוגו של ראשון, הוא הוציא רשעה מתוך ביתו, וזה הכניסה (גיטין צ:):
ג	וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר־לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה:
ושנאה האיש האחרון. הכתוב מבשרו שסופו לשנאותה, ואם לאו, קוברתו, שנאמר או כי ימות:
ד	לֹא־יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר־שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי־תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָֹה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:
אחרי אשר הטמאה. לרבות סוטה שנסתרה (יבמות יא:):

כי תצא חמישי (עם פרש״י) -- דברים: כ״ג, כ״ה - כ״ד, ד׳	חומש:
מ״ט - נ״ד כ״ה - כ״ז	תהילים:
והנה מודעת זאת... ״236״ פעמים וכו׳	תניא:
הל׳ פסולי המוקדשין פרק ה-ז	רמב״ם ג״פ:
הל׳ פסולי המוקדשין פרק ו	רמב״ם פ״א:
מל״ת קכ	ספר המצוות: