לא תעשוק שכיר. והלא כבר כתוב, אלא לעבור על האביון בשני לאוין, לא תעשוק שכר שכיר שהוא עני ואביון, ועל העשיר כבר הוזהר לא תעשוק את רעך (ויקרא יט, יג.):

אביון. התאב לכל דבר (ויקרא רבה לד, ו.):

מגרך. זה גר צדק:

בשעריך. זה גר תושב האוכל נבילות:

אשר בארצך. לרבות שכר בהמה וכלים:

ואליו הוא נושא את נפשו. אל השכר הזה הוא נושא את נפשו למות, עלה בכבש ונתלה באילן:

והיה בך חטא. מכל מקום, אלא שממהרין ליפרע ע״י הקורא (ספרי רעט.):

לא יומתו אבות על בנים. בעדות בנים, ואם תאמר בעון בנים, כבר נאמר איש בחטאו יומתו, אבל מי שאינו איש, מת בעון אביו, והקטנים מתים בעון אבותם בידי שמים:

לא תטה משפט גר יתום. ועל העשיר כבר הוזהר, לא תטה משפט (דברים טז, יט.), ושנה בעני לעבור עליו בשני לאוין, לפי שנקל להטות משפט עני יותר משל עשיר, לכך הזהיר ושנה עליו:

ולא תחבול. שלא בשעת הלואה:

וזכרת. על מנת כן פדיתיך, לשמור חוקותי אפילו יש חסרון כיס בדבר:

ושכחת עומר. ולא גדיש, מכאן אמרו, עומר שיש בו סאתים ושכחו, אינו שכחה:

בשדה. לרבות שכחת קמה, ששכח מקצתה מלקצור:

לא תשוב לקחתו. מכאן אמרו, (פאה פ״ו מ״ד) שלאחריו שכחה, שלפניו אינו שכחה, שאינו בבל תשוב:

למען יברכך. ואע״פ שבאת לידו שלא במתכוין, ק״ו לעושה במתכוין, אמור מעתה, נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה, הרי הוא מתברך עליה (ספרי רפג.):

לא תפאר. לא תטול תפארתו ממנו (חולין קלא:), מכאן שמניחין פאה לאילן:

אחריך. זו שכחה (שם):

לא תעולל. אם מצאת בו עוללות לא תקחנה. ואיזו היא עוללת, כל שאין לה לא כתף ולא נטף, יש לה אחד מהם, הרי הוא לבעל הבית (פאה פ״ז מ״ד). וראיתי בגמרא ירושלמית (ירושלמי פאה שם), איזו היא כתף, פסיגין זה על גב זה, נטף, אלו התלויות בשדרה ויורדות:

כי יהיה ריב. סופם להיות נגשים אל המשפט, אמור מעתה, אין שלום יוצא מתוך מריבה, מי גרם ללוט לפרוש מן הצדיק, הוי אומר זו מריבה (ספרי רפו.):

והרשיעו את הרשע. יכול כל המתחייבין בדין לוקין, תלמוד לומר והיה אם בן הכות הרשע, פעמים לוקה פעמים אינו לוקה, ומי הוא הלוקה, למוד מן הענין, לא תחסום שור בדישו, לאו שלא נתק לעשה (מכות יג:):

והפילו השופט. מלמד, שאין מלקין אותו לא עומד ולא יושב, אלא מוטה:

לפניו כדי רשעתו. ולאחריו כדי שתים, מכאן אמרו, מלקין אותו שתי ידות מלאחריו ושליש מלפניו (מכות כב:):

במספר. ואינו נקוד במספר, למד שהוא דבוק לומר במספר ארבעים, ולא ארבעים שלמים (שם), אלא מנין שהוא סוכם ומשלים לארבעים, והן ארבעים חסר אחת:

לא יוסיף. מכאן אזהרה למכה את חבירו:

ונקלה אחיך. כל היום קוראו רשע, ומשלקה קראו אחיך:

לא תחסום שור בדישו. דבר הכתוב בהווה, והוא הדין לכל בהמה חיה ועוף העושים במלאכה שהיא בדבר מאכל (בבא מציעא פט.), א״כ למה נאמר שור, להוציא את האדם:

בדישו. יכול יחסמנו מבחוץ, תלמוד לומר לא תחסום שור מכל מקום (שם צ:), ולמה נאמר דיש, לומר לך, מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו (למעשר ולחלה), וגדולו מן הארץ, אף כל כיוצא בו, יצא החולב והמגבן והמחבץ, שאין גדולו מן הארץ, יצא הלש והמקטף, שנגמרה מלאכתו לחלה, יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות, שנגמרה מלאכתן למעשר:

כי ישבו אחים יחדו. שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו (יבמות יז:):

יחדו. המיוחדים בנחלה, פרט לאחיו מן האם:

ובן אין לו. עיין עליו (שם כב:), בן או בת, או בן הבן, או בת הבן, (או בן הבת), או בת הבת:

והיה הבכור. גדול האחים הוא מייבם אותה:

אשר תלד. פרט לאילונית שאינה יולדת:

יקום על שם אחיו. זה שייבם את אשתו, יטול נחלת המת בנכסי אביו:

ולא ימחה שמו. פרט לאשת סריס, ששמו מחוי (שם כד.):

השערה. כתרגומו לתרע בית דינא:

ועמד. בעמידה:

ואמר. בלשון הקודש, ואף היא דבריה בלשון הקודש (סוטה לב.):

וירקה בפניו. על גבי קרקע (יבמות קי:):

אשר לא יבנה. מכאן למי שחלץ שלא יחזור וייבם, דלא כתיב אשר לא בנה אלא אשר לא יבנה, כיון שלא בנה שוב לא יבנה:

ונקרא שמו וגו׳. מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל (שם):

כי ינצו אנשים. סופן לבא לידי מכות, כמו שנאמר מיד מכהו, אין שלום יוצא מתוך ידי מצות (ספרי רצב.):

וקצתה את כפה. ממון דמי בשתו, הכל לפי המבייש והמתבייש, או אינו אלא ידה ממש, נאמר כאן לא תחוס ונאמר להלן בעדים זוממין לא תחוס (לעיל יט, יג.), מה להלן ממון אף כאן ממון:

גדולה וקטנה. גדולה כשמכחשת את הקטנה, שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה (ספרי רצד.):

לא יהיה לך. אם עשית כן, לא יהיה לך כלום:

אבן ואבן. משקלות:

אבן שלמה וצדק יהיה לך. אם עשית כן, יהיה לך הרבה:

זכור את אשר עשה לך. אם שקרת במדות ובמשקלות, הוי דואג מגרוי האויב, שנאמר מאזני מרמה תועבת ה׳ (משלי יא, א.), וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון (שם ב.):

אשר קרך בדרך. לשון מקרה. דבר אחר, לשון קרי וטומאה, שהיה מטמאן במשכב זכור. דבר אחר, לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו האומות יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים, משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים:

ויזנב בך. מכת זנב, חותך מילות וזורק כלפי מעלה:

כל הנחשלים אחריך. חסרי כח, מחמת חטאם, שהיה הענן פולטן:

ואתה עיף ויגע. עיף בצמא, דכתיב ויצמא שם העם למים (שמות יז, ג.), וכתיב אחריו, ויבא עמלק (שם ח.):

ויגע. בדרך:

ולא ירא. עמלק אלהים, מלהרע לך:

תמחה את זכר עמלק. מאיש ועד אשה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה, לומר בהמה זו משל עמלק היתה: