וישלח יעקב מלאכים. מלאכים ממש (ב״ר עה, ד.):

ארצה שעיר. לארץ שעיר, כל תיבה שצריכה למ״ד בתחלתה הטיל לה הכתוב ה״א בסופה:

גרתי. לא נעשיתי שר וחשוב, אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקיימה בי. דבר אחר, גרתי בגימטריא תרי״ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי, ותרי״ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים:

ויהי לי שור וחמור. אבא אמר לי מטל השמים ומשמני הארץ, זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ:

שור וחמור. דרך ארץ לומר על שוורים הרבה שור, אדם אומר לחבירו, בלילה קרא התרנגול, ואינו אומר קראו התרנגולים:

ואשלחה להגיד לאדני. להודיע שאני בא אליך:

למצא חן בעיניך. שאני שלם עמך ומבקש אהבתך:

באנו אל אחיך אל עשו. שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו (ב״ר עה, ז.):

ויירא ויצר. וירא שמא יהרג, ויצר לו, אם יהרוג הוא את אחרים (ב״ר עו, ז. תנחומא וישלח ד.). (ס״א שמא יהרוג אחרים ועוד גירסות אחרות וצ״ע במזרחי ההפרש שביניהם):

המחנה האחת והכהו. מחנה משמש לשון זכר ולשון נקבה, אם תחנה עלי מחנה (תהלים כז, ג.), הרי לשון נקבה. המחנה הזה (בראשית לג, ח.), לשון זכר. וכן יש שאר דברים משמשים לשון זכר ולשון נקבה, השמש יצא על הארץ (שם יט, כג.), מקצה השמים מוצאו (תהלים יט, ז.), הרי לשון זכר, השמש זרחה על המים (מלכים ב ג, כב.) הרי לשון נקבה. וכן רוח, והנה רוח גדולה באה (איוב א, יט.), הרי לשון נקבה. ויגע בארבע פנות הבית (שם), הרי לשון זכר. ורוח גדולה וחזק מפרק הרים (מלכים א יט, יא.), הרי לשון זכר ולשון נקבה. וכן אש, ואש יצאה מאת ה׳ (במדבר טז, לה.), לשון נקבה. אש לוהט (תהלים קד, ד.), לשון זכר:

והיה המחנה הנשאר לפליטה. על כרחו, כי אלחם עמו. התקין עצמו לשלשה דברים, לדורון, לתפלה, ולמלחמה. לדורון, ותעבור המנחה על פניו. לתפלה, אלהי אבי אברהם. למלחמה, והיה המחנה הנשאר לפליטה:

ואלהי אבי יצחק. ולהלן הוא אומר ופחד יצחק, ועוד, מהו שחזר והזכיר שם המיוחד, היה לו לכתוב האומר אלי שוב לארצך וגו׳, אלא כך אמר יעקב לפני הקב״ה, שתי הבטחות הבטחתני, אחת בצאתי מבית אבי מבאר שבע, שאמרת לי אני ה׳ אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, ושם אמרת לי ושמרתיך בכל אשר תלך, ובבית לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך, ושם נגלית אלי בשם המיוחד לבדו, שנאמר ויאמר ה׳ אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך וגו׳, בשתי הבטחות האלו אני בא לפניך:

קטנתי מכל החסדים. נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא, ויגרום לי להמסר ביד עשו (שבת לב.):

ומכל האמת. אמתת דבריך, ששמרת לי כל ההבטחות שהבטחתני:

כי במקלי. לא היה עמי לא כסף ולא זהב ולא מקנה, אלא מקלי לבדו. ומדרש אגדה, נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן:

מיד אחי מיד עשו. מיד אחי, שאין נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע:

היטב איטיב. היטב בזכותך, איטיב בזכות אבותיך (ב״ר עו, ז.):

ושמתי את זרעך כחול הים. והיכן אמר לו כן, והלא לא אמר לו אלא והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח, יד.), אלא שאמר לו (שם), כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (שם טו.), ולאברהם אמר הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים: