הלכות טומאת מת פרק כה

א) עמוד שהוא עומד בתוך הבית, וטומאה רצוצה תחתיו -- טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואינו מיטמא אלא כנגד הטומאה בלבד. ואם היה פרח יוצא מעמוד זה, וכלים תחת הפרח -- הכלים טהורים, שאינו מיטמא אלא כנגד הטומאה. [ב] ואם יש במקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח -- הרי הוא כקבר סתום, ומטמא מכל סביביו; והבית כולו טמא, שהרי האהיל על הקבר.

ב) [ג] טומאה שהיא בתוך הכותל, ומקומה טפח על טפח על רום טפח -- כל העלייות הבנויות על כותל זה, אפילו עשר -- טמאות: שהרי הכותל כולו קבר סתום עד סופו; והוא כותל העלייות, וכל עלייה מהן מאהלת על הקבר. בנה בית בצד הכותל מכאן, ובית מכאן, ובנה עלייה על גבי שני הבתים, עד שנמצא ראש הכותל הטמא הוא באמצע קרקע העלייה -- הרי העלייה טמאה, שהרי האהילה על הקבר. והעלייה השנייה, הבנויה על גבה -- טהורה: מפני שהן זו על גבי זו, ואין הכותל הטמא כותלה.

ג) [ד] חור גדול שבעובי הכתלים, שדרך בני אדם לעשותו לתשמיש, והוא הנקרא פרדסק, שהייתה טומאה מונחת בתוכו, ויש עליו דלתות סגורות -- הבית טהור; הייתה הטומאה רצוצה בקרקעו, או בכתליו, או בגגו -- רואין את כל החור כולו כאילו הוא אטום, ורואין מקום הטומאה: אם הוא בחצי עובי הכותל שלפנים, הבית טמא; ואם הייתה טומאה מחצי כותל ולחוץ, הבית טהור; מחצה למחצה, הבית טמא.

ד) [ה] שני פרדסקין זה בצד זה, או זה על גב זה, וטומאה מונחת באחד מהם, ונפתח -- הוא והבית טמא, וחברו טהור; הייתה טומאה רצוצה בתוך הבניין -- רואין את הפרדסקין כאילו הן אטומין, ויידון מחצה למחצה.

ה) [ו] כזית מן המת מודבק באסקופת הבית מבחוץ, הבית טהור; היה רצוץ תחת האסקופה, יידון מחצה למחצה; היה מודבק למשקוף, הבית טמא.

ו) [ז] כלב שאכל בשר המת, ומת בתוך שלושה ימים, והרי הוא מוטל על האסקופה -- רואין חלל הטומאה מגופו: אם הוא מכנגד המשקוף ולפנים, הבית טמא; ומכנגד המשקוף ולחוץ, הבית טהור.

ז) [ח] האישה שמת עוברה בתוך מעיה -- אם נעשית ראש הנפל כפיקה של שתי -- כיון שנפתח הרחם, עד שנראה הראש, נטמא הבית מפני העובר, אף על פי שעדיין לא יצא.

ח) [ט] האישה שהיא מקשה לילד, ויצאת מבית לבית, והפילה נפל מת בבית השני -- הבית הראשון טמא בספק: שמא כשהייתה בו, יצא ראשו של נפל הזה. במה דברים אמורים, בשלא היה ראש הנפל כפיקה של שתי. אבל אם העגיל ראש הנפל כפיקה, הבית הראשון טהור -- שאילו נפתח רחמה שם, לא הייתה יכולה להלך על רגליה; לפיכך אם הייתה ניטלת באגפיים, והוציאוה מבית לבית -- הבית הראשון טמא בספק, אף על פי שהעגיל ראש הנפל כפיקה של שתי. [י] האישה שהפילה שליה, הבית טמא ודאי: חזקה הוא, שאין שליה בלא ולד.

ט) [יא] מי שילדה שני ילדים, אחד חי ואחד מת -- אם המת יצא ראשון, החי טהור: שהרי לא נגע בו, משיצא לאוויר העולם. ואם החי יצא ראשון, הרי הוא טמא: שהרי אי אפשר שלא ייגע בו המת משיצא לאוויר העולם -- מפני שהוא מתגלגל אחריו כאבן, שאין בו רוח חיים כדי להעמיד עצמו.

י) [יב] האישה שילדה ולד מת, אפילו נפל קטן כמו שביארנו -- הרי היא טמאה טומאת שבעה. מת עוברה בתוך מעיה, ופשטה החיה את ידה ונגעה בו -- החיה טמאה שבעה, והאישה טהורה עד שיצא הוולד; וטומאת החיה מדבריהם -- גזירה, שמא תיגע בו משיצא לפרוזדור. אבל מן התורה, אין מגע בית הסתרים מגע: הואיל והוא בתוך המעיים, הנוגע בו טהור.

יא) וכן הבולע טבעת טמאה, וחזר ובלע אחריה טבעת טהורה -- אף על פי שנגעו זו בזו בודאי בתוך מעיו, אינו מגע; והטמאה בטומאתה, וטהורה בטהרתה.