ויגדל משה. והלא כבר כתב ויגדל הילד, א״ר יהודא בר״א הראשון לקומה והשני לגדולה, שמינהו פרעה על ביתו:

וירא בסבלותם. נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם (שמו״ר א, כז.):

איש מצרי. נוגש היה, ממונה על שוטרי ישראל, והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתם (שמו״ר א, כח.):

מכה איש עברי. מלקהו ורודהו. ובעלה של שלומית בת דברי היה, ונתן עיניו בה, ובלילה העמידו והוציאו מביתו, והוא חזר ונכנס לבית ובא על אשתו, כסבורה שהוא בעלה, וחזר האיש לביתו והרגיש בדבר, וכשראה אותו מצרי שהרגיש בדבר, היה מכהו ורודהו כל היום:

ויפן כה וכה. ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה. ולפי פשוטו כמשמעו:

וירא כי אין איש. שאין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר:

שני אנשים עברים. דתן ואבירם הם, שהותירו מן המן:

נצים. מריבים:

למה תכה. אע״פ שלא הכהו, נקרא רשע בהרמת יד:

רעך. רשע כמותך:

מי שמך לאיש. והרי עודך נער:

הלהרגני אתה אומר. מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש:

ויירא משה. כפשוטו. ומדרשו, דאג לו על שראה בישראל רשעים דילטורין, אמר, מעתה שמא אינם ראויין להגאל:

אכן נודע הדבר. כמשמעו. ומדרשו, נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך:

וישמע פרעה. הם הלשינו עליו:

ויבקש להרוג את משה. מסרו לקוסטינר להרגו ולא שלטה בו החרב, הוא שאמר משה, ויצילני מחרב פרעה:

(וישב בארץ מדין. נתעכב שם, כמו וישב יעקב:):

וישב על הבאר. למד מיעקב שנזדווג לו זווגו על הבאר:

ולכהן מדין. רב שבהן, ופירש לו מעבודת אלילים ונידוהו מאצלם:

את הרהטים. את בריכות מרוצות המים העשויות בארץ:

ויגרשום. מפני הנידוי:

למה זה עזבתן. הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב, שהמים עולים לקראתו:

ויאכל לחם. שמא ישא אחת מכם, כמה דאת אמר כי אם הלחם אשר הוא אוכל:

ויואל. כתרגומו, (ס״א כמשמעו) ודומה לו הואל נא ולין, (שופטים יט, ו.) ולו הואלנו, הואלתי לדבר. ומדרשו לשון אלה, נשבע לו שלא יזוז ממדין כי אם ברשותו:

ויהי בימים הרבים ההם. שהיה משה גר במדין, וימת מלך מצרים והוצרכו ישראל לתשועה, ומשה היה רועה וגו׳ ובאת תשועה על ידו, ולכך נסמכו פרשיות הללו. (בר״י):

וימת מלך מצרים. נצטרע, והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם (שמו״ר א, לד.):

נאקתם. צעקתם, וכן מעיר מתים ינאקו (איוב כד, יב.):

את בריתו את אברהם. עם אברהם:

וידע אלהים. נתן עליהם לב ולא העלים עיניו: