רמב״ם פרק אחד ליום - י״ד אדר ב׳ ה׳תשפ״ד
הל׳ נדרים פרק יג

רמב״ם פרק אחד ליום

הלכות נדרים פרק יג

א) מפר אדם או מקיים דברי אשתו או בתו בכל לשון, ואף על פי שאינה מכרת -- שאין האישה צריכה לשמוע ההפרה או הקיום. [ב] וכיצד מפר -- אומר, מופר, או בטיל, או אין נדר זה כלום, וכיוצא בדברים שעניינם עקירת הנדר מעיקרו: בין בפניה בין שלא בפניה.

ב) אבל אם אמר לה, אי אפשי שתידורי, או אין כאן נדר -- הרי זה לא הפר; וכן האומר לאשתו או לבתו, מחול ליך, או מותר ליך, או שרוי ליך, וכל כיוצא בעניין זה -- לא אמר כלום: שאין האב והבעל מתיר כמו החכם, אלא עוקר הנדר מתחילתו ומפרו.

ג) וכיצד מקיים -- כגון שיאמר לה, קיים ליכי, או יפה נדרת, או אין כמותך, או אילו לא נדרת הייתי מדירך, וכל כיוצא בדברים שמשמען שרצה בנדר זה.

ד) המבטל נדרי אשתו או בתו -- אינו צריך לומר כלום, ונתבטלו כל הנדרים. [ה] ומה הוא הביטול, שיכוף אותה לעשות דבר שאסרה אותו. אבל ההפרה, אינו כופה אותה אלא מפר לה ומניחה, אם רצת עושה, ואם רצת אינה עושה.

ה) [ו] כיצד, נדרה או נשבעה שלא תאכל או שלא תשתה, ואמר לה, מופר ליך -- הרי זה הפר, ומותרת לאכול ולשתות; נטל ונתן לה, ואמר לה, טלי ואכלי טלי ושתי -- הרי זו אוכלת ושותה, והנדר בטיל מאליו.

ו) [ז] המפר נדרי בתו או אשתו, צריך להוציא בשפתיו; ואם הפר בליבו, אינו מופר. אבל המבטל, אינו צריך להוציא בשפתיו; אלא מבטל בליבו בלבד, וכופה אותה לעשות -- בין עשת בין לא עשת, בטיל הנדר.

ז) [ח] מפרין נדרים בשבת, בין לצורך השבת בין שלא לצורך השבת; ולא יאמר לה בשבת, מופר ליך, כדרך שאומר בחול -- אלא מבטל בליבו, ואומר לה, טלי אכלי טלי ושתי, וכיוצא בזה.

ח) [ט] האומר לאשתו או לבתו, כל הנדרים שתידורי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני, הרי הן קיימין, או הרי הן מופרין -- לא אמר כלום. עשה שליח להפר לה, או להקים לה -- אינו כלום, שנאמר "אישה יקימנו, ואישה יפרנו" (במדבר ל,יד); וכן האב -- בעצמו, ולא בשלוחו.

ט) [י] אסרה עצמה בתאנים וענבים, בין בנדר בין בשבועה, בין שאסרה עצמה בכל המין, בין שאמרה תאנים וענבים אלו, וקיים לתאנים והפר לענבים, או שקיים לענבים והפר לתאנים -- מה שקיים קיים, ומה שהפר מופר; וכן כל כיוצא בזה. ואין אומרין בהפרה, נדר שהופר מקצתו הופר כולו, כדרך שאומרין בהתרה.

י) [יא] מי שנדרה אשתו, ושמע והתפיס עצמו בנדרה -- אינו יכול להפר, שהרי קיים לה; נדר הוא, והתפיסה עצמה בנדרו -- מפר את שלה, ושלו קיים. [יב] כיצד, שמע אשתו או בתו אומרת, הריני נזירה, ואמר ואני -- אינו יכול להפר, ושניהם נזירים; אמר הוא, הריני נזיר, ושמעה היא, ואמרה ואני -- מפר לה, ושלו קיים. וכן כל כיוצא בזה.

יא) [יג] נדר לעצמו, והדירה כמותו, וגמר בליבו להדירה, ואמרה אמן -- הרי זה אינו יכול להפר; ואם נדר והדירה דרך שאילה, לידע מה בליבה, כמי שאומר לה, התרצי בנדר זה להיות כמותי או לא, ואמרה אמן -- הרי זה מפר לה.

יב) [יד] כיצד, אמר לה הריני נזיר, ואת, כלומר ואת נזירה כמותי, ואמרה אמן -- אינו יכול להפר לה; אמר לה הריני נזיר, ומה תאמרי האת נזירה כמותי, ואמרה אמן -- הרי זה יפר. ואם הפר לה, שלו בטיל -- שזה כמי שתלה נדרו בנדרה. אמרה לו הריני נזירה, ואתה, ואמר אמן -- אינו יכול להפר. וכן כל כיוצא בזה.

יג) [טו] האישה שנדרה, ושמע אחר והתפיס עצמו בנדרה ואמר ואני, ושמע אביה או בעלה והפר לה -- שלה מופר; וזה שהתפיס עצמו, חייב.

יד) [טז] האישה שאין לה בעל ואינה ברשות אב, ואמרה הרי הבשר אסור עליי לאחר שלושים יום, ונישאת בתוך שלושים יום -- אף על פי שבשעה שחל הנדר הרי היא ברשות הבעל, אינו יכול להפר: שבשעת הנדר לא הייתה ברשותו, ועל זה נאמר "ונדר אלמנה, וגרושה..." (במדבר ל,י) -- ואפילו הייתה מאורסת לו בשעת הנדר, שאין הבעל מפר בקודמין, כמו שביארנו.

טו) [יז] נדרה תחת בעלה שיהיה הבשר אסור עליה לאחר שלושים יום, או שתהיה נזירה לאחר שלושים יום, והפר לה בעלה, ומת או גירשה בתוך שלושים יום -- אף על פי שבשעה שהיה לנדר לחול, הרי היא גרושה או אלמנה -- הרי זו מותרת, שכבר הפר לה נדר זה.

טז) [יח] אלמנה וגרושה שאמרה, הריני אסורה ביין כשאינשא, ונישאת -- אין הבעל יכול להפר; אמרה והיא תחת בעלה, הריני אסורה בבשר כשאתגרש -- הרי הבעל מפר, וכשתתגרש תהיה מותרת.

יז) [יט] המקיים בליבו, הרי זה קיים. והמפר בליבו, אינו מופר, כמו שביארנו; לפיכך אם הפר בליבו, הרי זה יכול לחזור ולקיים. ואם קיים בליבו, אינו יכול לחזור ולהפר -- אלא אם חזר בתוך כדי דיבור: שלא יהא כוח דברים שבליבו, גדול מכוח מוציא בשפתיו.

יח) [כ] המקיים נדרי בתו או אשתו, וניחם -- הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו הקמתו, וחוזר ומפר לה בו ביום; אבל אם הפר לה, וניחם -- אינו יכול להישאל לחכם, כדי שיחזור ויקיים.

יט) [כא] נערה מאורסה שנדרה, וקיים לה אביה לבדו או בעלה לבדו, והפר לה האחר -- אף על פי שנשאל לחכם והתיר לו הקמתו, אינו חוזר ומפר לה עם האחר שכבר הפר לה: שאין להם להפר אלא שניהם כאחד.

כ) [כב] אמר לבתו או לאשתו, קיים ליך קיים ליך, ונשאל על הקמה הראשונה -- הרי השנייה חלה עליו. אמר לה קיים ליך ומופר ליך, ולא תחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה -- הרי זה מופר: שאין ההקמה מועיל אחר ההפרה. אמר לה קיים ומופר, בבת אחת -- הרי זה קיים.

כא) אמר לה קיים ליך היום, הרי זה קיים לעולם; אמר לה מופר ליך למחר, אינו מופר -- שהרי קיימו היום, ולמחר אינו יכול להפר. אמר לה קיים ליך שעה אחת, ועבר היום ולא הפר -- הרי זה קיים: ואין אומרין שזה כמי שאמר לה הרי מופר ליך לאחר שעה, שהרי לא הוציא הפרה מפיו.

כב) אמר לה קיים ליכי שעה אחת, וכשעברה השעה אמר לה מופר ליך -- הרי זה ספק, ולפיכך אסורה בנדרה; ואם עברה על נדרה, אינה לוקה.

כג) מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו, ולתקן מעשיו -- הרי זה נאה ומשובח. כיצד, כגון מי שהיה זולל, ואסר עליו הבשר שנה או שתיים, או מי שהיה שוגה ביין, ואסר היין על עצמו זמן מרובה, או אסר השכרות לעולם; וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון, ואסר על עצמו המתנות, או הנית אנשי מדינה זו; וכן מי שהיה מתגאה ביופייו, ונדר בנזיר; וכיוצא בנדרים אלו: כולן, דרך עבודה לה' הן; ובנדרים אלו וכיוצא בהן, אמרו חכמים -- סייג לפרישות, נדרים.

כד) ואף על פי שהן עבודה -- לא ירבה אדם בנדרי איסור, ולא ירגיל עצמו בהן; אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהן, בלא נדר. [כה] אמרו חכמים, כל הנודר כאילו בנה במה; ואם עבר ונדר -- מצוה להישאל על נדרו, כדי שלא יהא מכשול לפניו.

כה) במה דברים אמורים, בנדרי איסר; אבל נדרי הקדש, מצוה לקיימן ולא יישאל עליהן אלא מדוחק, שנאמר "נדריי, לה' אשלם" (תהילים קטז,יד).

x
צו ראשון (עם פרש״י) -- ויקרא: ו׳, א׳ - י״אחומש:
כ, ע״ב - ע״ותהילים:
זאת ועוד - ״94״ הגשמי והחומריתניא:
הל׳ מלכים ומלחמותיהם פרק ד-ורמב״ם ג״פ:
הל׳ נדרים פרק יגרמב״ם פ״א:
מ״ע קפז. מל״ת מט. מ״ע קפח. קפט. מל״ת נטספר המצוות:
לעילוי נשמת מרת לאה מרים בת הרב יעקב יוסף ע״ה היידינגספלד