מגמלי אדוניו. ניכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין (ב״ר נט, י.), מפני הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים:

וכל טוב אדוניו בידו. שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם (שם יא.):

ארם נהרים. בין שתי נהרות יושבת:

ויברך הגמלים. הרביצם:

אותה הוכחת. ראויה היא לו, שתהא גומלת חסדים, וכדאי ליכנס בביתו של אברהם, ולשון הוכחת, ביררת, אפרוביש״ט בלע״ז (דוא האזט בעשיעדען):

ובה אדע. לשון תחנה, הודע לי בה:

כי עשית חסד. אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו, אדע כי עשית חסד:

בתולה. ממקום בתולים (ב״ר ס, ה.):

ואיש לא ידעה. שלא כדרכה, לפי שבנות הכנענים היו משמרות מקום בתוליהן, ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקייה מכל:

וירץ העבד לקראתה. לפי שראה שעלו המים לקראתה (ב״ר שם):

הגמיאיני נא. לשון גמיעה, הומיי״ר בלע״ז (שלוקקען שלירפען):

ותרד כדה. מעל שכמה:

עד אם כלו. הרי אם משמש בלשון אשר:

אם כלו. תרגם אונקלוס די ספקון, שזו היא גמר שתייתן כששתו די ספוקן:

ותער. לשון נפיצה, והרבה יש בלשון משנה, המערה מכלי אל כלי, ובמקרא יש לו דומה אל תער נפשי (תהלים קמא, ח.), אשר הערה למות נפשו (ישעיה נג, יב.):

השקת. אבן חלולה ששותים בה הגמלים:

משתאה. לשון שאיה, כמו שאו ערים, תשאה שממה (ישעיה ו, יא.):

משתאה. משתומם ומתבהל, על שראה דברו קרוב להצליח, אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו. ואל תתמה בתי״ו של משתאה, שאין לך תיבה שתחלת יסודה שי״ן ומדברת בלשון מתפעל, שאין תי״ו מפרידה בין שתי אותיות של עיקר היסוד, כגון משתאה מגזרת שאה, משתולל (שם נט, טו.) מגזרת שולל, וישתומם (שם טז.) מגזרת שממה, וישתמר חוקות עמרי (מיכה ו, טז.) מגזרת וישמר, אף כאן משתאה מגזרת תשאה, וכשם שאתה מוצא לשון משומם באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות, כמו על יומו נשמו אחרונים (איוב יח, כ.), שומו שמים (ירמיה ב, יב.), אשתומם כשעה חדא (דניאל ד, טז.), כך תפרש לשון שאייה באדם בהול ובעל מחשבות. ואונקלוס תרגם לשון שהייה, וגברא שהי, שוהא ועומד במקום אחד, לראות ההצליח ה׳ דרכו, ואין לתרגם שתי שהרי אינו לשון שתיה, שאין אל״ף נופלת בלשון שתיה:

משתאה לה. משתומם עליה, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ, יג.), וכמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (שם כו, ז.):

בקע. רמז לשקלי ישראל, בקע לגלגלת:

ושני צמידים. רמז לשני לוחות מצומדות:

עשרה זהב משקלם. רמז לעשרת הדברות שבהן:

ויאמר בת מי את. לאחר שנתן לה שאלה, לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקב״ה דרכו:

ללין. לינה אחת, לין שם דבר, והיא אמרה ללון כמה לינות:

בת בתואל. השיבתו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

מספוא. כל מאכל הגמלים קרוי מספוא, כגון תבן ושעורים: