י | וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל־ |
ניכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין (ב״ר נט, י.), מפני הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים: שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם (שם יא.): בין שתי נהרות יושבת: | |
יא | וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל־ |
הרביצם: | |
יב | וַיֹּאמַר | יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה־ |
יג | הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל־ |
יד | וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי־ |
ראויה היא לו, שתהא גומלת חסדים, וכדאי ליכנס בביתו של אברהם, ולשון הוכחת, ביררת, אפרוביש״ט בלע״ז (דוא האזט בעשיעדען): לשון תחנה, הודע לי בה: אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו, אדע כי עשית חסד: | |
טו | וַיְהִי־ |
טז | וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל: |
ממקום בתולים (ב״ר ס, ה.): שלא כדרכה, לפי שבנות הכנענים היו משמרות מקום בתוליהן, ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקייה מכל: | |
יז | וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט־ |
לפי שראה שעלו המים לקראתה (ב״ר שם): לשון גמיעה, הומיי״ר בלע״ז (שלוקקען שלירפען): | |
יח | וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל־ |
מעל שכמה: | |
יט | וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם־ |
הרי אם משמש בלשון אשר: תרגם אונקלוס די ספקון, שזו היא גמר שתייתן כששתו די ספוקן: | |
כ | וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל־ |
לשון נפיצה, והרבה יש בלשון משנה, המערה מכלי אל כלי, ובמקרא יש לו דומה אל תער נפשי (תהלים קמא, ח.), אשר הערה למות נפשו (ישעיה נג, יב.): אבן חלולה ששותים בה הגמלים: | |
כא | וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהוָֹה דַּרְכּוֹ אִם־ |
לשון שאיה, כמו שאו ערים, תשאה שממה (ישעיה ו, יא.): משתומם ומתבהל, על שראה דברו קרוב להצליח, אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו. ואל תתמה בתי״ו של משתאה, שאין לך תיבה שתחלת יסודה שי״ן ומדברת בלשון מתפעל, שאין תי״ו מפרידה בין שתי אותיות של עיקר היסוד, כגון משתאה מגזרת שאה, משתולל (שם נט, טו.) מגזרת שולל, וישתומם (שם טז.) מגזרת שממה, וישתמר חוקות עמרי (מיכה ו, טז.) מגזרת וישמר, אף כאן משתאה מגזרת תשאה, וכשם שאתה מוצא לשון משומם באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות, כמו על יומו נשמו אחרונים (איוב יח, כ.), שומו שמים (ירמיה ב, יב.), אשתומם כשעה חדא (דניאל ד, טז.), כך תפרש לשון שאייה באדם בהול ובעל מחשבות. ואונקלוס תרגם לשון שהייה, וגברא שהי, שוהא ועומד במקום אחד, לראות ההצליח ה׳ דרכו, ואין לתרגם שתי שהרי אינו לשון שתיה, שאין אל״ף נופלת בלשון שתיה: משתומם עליה, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ, יג.), וכמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (שם כו, ז.): | |
כב | וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל־ |
רמז לשקלי ישראל, בקע לגלגלת: רמז לשני לוחות מצומדות: רמז לעשרת הדברות שבהן: | |
כג | וַיֹּאמֶר בַּת־ |
לאחר שנתן לה שאלה, לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקב״ה דרכו: לינה אחת, לין שם דבר, והיא אמרה ללון כמה לינות: | |
כד | וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת־ |
השיבתו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: | |
כה | וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם־ |
כל מאכל הגמלים קרוי מספוא, כגון תבן ושעורים: | |
כו | וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָֹה: |