אשה כי תזריע. א״ר שמלאי (ויק״ר יד, א.) כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף:

כי תזריע. לרבות שאפי׳ ילדתו מחוי, שנמחה ונעשה כעין זרע, אמו טמאה לידה (נדה כז:):

כימי נדת דותה תטמא. כסדר כל טומאה האמורה בנדה, מטמאה בטומאת לידה, ואפילו נפתח הקבר בלא דם:

דותה. לשון דבר הזב מגופה. לשון אחר לשון מדוה וחולי, שאין אשה רואה דם שלא תחלה ראשה ואבריה כבדין עליה:

תשב. אין תשב אלא לשון עכבה, כמו ותשבו בקדש (דברים א, מו.), וישב באלני ממרא (בראשית יג, יח.):

בדמי טהרה. אף על פי שרואה טהורה. בדמי טהרה. לא מפיק ה״א, והוא שם דבר, כמו טוהר. ימי טהרה. מפיק ה״א, ימי טוהר שלה:

לא תגע. אזהרה לאוכל, כמו ששנויה ביבמות (דף עה.):

בכל קדש וגו׳. (מכות יד: יבמות שם) לרבות את התרומה (מכות יד: יבמות שם), לפי שזו טבולת יום ארוך שטבלה לסוף שבעה ואין שמשה מעריב לטהרה עד שקיעת החמה של יום ארבעים, שלמחר תביא את כפרת טהרתה:

והקריבו. ללמדך, שאין מעכבה לאכול בקדשים אלא אחד מהם, ואי זה הוא, זה חטאת, שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה, מי שהוא בא לכפר, בו הטהרה תלויה:

וטהרה. מכלל שעד כאן קרויה טמאה (זבחים יט: סנהדרין פג:):

אחד לעולה ואחד לחטאת. לא הקדימה הכתוב אלא למקראה, אבל להקרבה חטאת קודם לעולה, כך שנינו בזבחים (צ.) בפ׳ כל התדיר:

שאת או ספחת וגו׳. שמות נגעים הם, ולבנות זו מזו (נגעים פ״א מ״א):

בהרת. חברבורות טייא״ר בלע״ז, וכן בהיר הוא בשחקים (איוב לז, כא.):

אל אהרן וגו׳. גזירת הכתוב הוא, שאין טומאת נגעים וטהרתן אלא על פי כהן (ת״כ נגעים פרשתא א, ט.):

ושער בנגע הפך לבן. מתחלה שחור והפך ללבן בתוך הנגע. ומעוט שער שנים (ת״כ שם פרק ב, ג.):

עמוק מעור בשרו. כל מראה לבן עמוק הוא, כמראה חמה, עמוקה מן הצל:

וטמא אותו. יאמר לו טמא אתה, ששער לבן סימן טומאה, הוא גזירת הכתוב:

ועמוק אין מראה. לא ידעתי פירושו:

והסגיר. יסגירנו בבית אחד, ולא יראה עד סוף השבוע, ויוכיחו סימנים עליו:

בעיניו. במראהו ובשיעורו הראשון:

והסגירו, שנית. הא אם פשה בשבוע ראשון טמא מוחלט: