הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ב
א) מעשר שני נאכל לבעליו, לפנים מחומת ירושלים, שנאמר "ואכלת לפני ה' אלוהיך, במקום אשר יבחר לשכן שמו שם..." (דברים יד,כג). ונוהג בפני הבית, ושלא בפני הבית; אבל אינו נאכל בירושלים אלא בפני הבית, שנאמר "מעשר דגנך תירושך ויצהרך, ובכורות בקרך וצאנך" (שם) -- מפי השמועה למדו, מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר שני לא ייאכל אלא בפני הבית.
ב) מידת חסידות שפודין מעשר שני בזמן הזה בשווייהו, כדרך שפודין אותו בפני הבית. והורו הגאונים שאם רצה לפדות שווה מנה בפרוטה לכתחילה בזמן הזה, פודה -- לא יהיה זה חמור מן ההקדש; ומשליך הפרוטה לים הגדול.
ג) וכן אם חילל מעשר שווה מנה על שווה פרוטה מפירות אחרות, הרי זה מחולל; ושורף את הפירות שחילל עליהן, כדי שלא יהיו תקלה לאחרים, כפדיון נטע רבעי בזמן הזה, כמו שביארנו בהלכות איסורי מאכלות.
ד) כשם שאין אוכלין מעשר שני בזמן הזה בירושלים -- כך אין פודין אותו שם, ואין מחללין אותו שם, ואין מוכרין אותו; ואם נכנס לירושלים -- אף בזמן הזה, אין מוציאין אותו משם; אלא מניחין אותו שם, עד שירקב. וכן אם עבר והוציאו משם, מניחין אותו עד שירקב.
ה) לפיכך אין מפרישין מעשר שני בירושלים בזמן הזה, אלא מוציאין את הפירות בטבלן חוץ לעיר; ומפרישין אותו שם, ופודהו. ואם הפרישו שם בזמן הזה, ירקב.
ו) [ה] כל האוכל כזית מעשר שני, או ששתה ממנו רביעית יין חוץ לחומת ירושלים -- לוקה, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך..." (דברים יב,יז); ולוקה על כל אחד ואחד בפני עצמו. לפיכך אם אכל שלושתן חוץ לחומה, לוקה שלוש מלקייות -- שנאמר "ואכלת לפני ה' אלוהיך... מעשר דגנך תירושך ויצהרך" (דברים יד,כג), ונאמר "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך...": למה פרטן ולא אמר לא תאכלם בשעריך, לחייב על כל אחד ואחד בפני עצמו.
ז) [ו] אינו לוקה מן התורה, עד שיאכל אותו אחר שנכנס לחומת ירושלים, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך..." (דברים יב,יז) "ואכלת לפני ה' אלוהיך..." (דברים יד,כג): כיון שנכנס למקום אכילתו, ואכלו חוץ -- לוקה; אבל אם אכלו קודם שייכנס לירושלים, מכין אותו מכת מרדות מדבריהם.
ח) [ז] מקצת מעשר בפנים, ומקצתו בחוץ -- האוכל מזה שעדיין לא נכנס, מכין אותו מכת מרדות; והאוכל בחוץ מזה שנכנס, לוקה.
ט) [ח] אין פודין מעשר שני בירושלים אלא אם כן נטמא, שנאמר "כי ירחק ממך המקום" (דברים יד,כד) -- בריחוק מקום הוא נפדה, ואינו נפדה במקום. היה הוא בפנים ומשאו בחוץ, אפילו היה אוחז אותו בקנה -- הואיל ולא נכנס המעשר, הרי זה מותר לפדותו שם בצד החומה.
י) [ט] מעשר שני שנכנס לירושלים, אפילו של דמאי -- אסור להוציאו משם, שכבר קלטוהו מחיצות; וכן פירות הנלקחין בכסף מעשר, שנאמר "ואכלת שם לפני ה' אלוהיך" (דברים יד,כו).
יא) עבר והוציאן, או שיצאו בשגגה -- יחזרו וייאכלו בירושלים. וקליטת מחיצות, מדבריהם. אפילו מעשר שאין בחומשו שווה פרוטה, שהוא מדבריהם -- מחיצות קולטות אותו ואסור להוציאו; אבל מעות מעשר שני -- נכנסין לירושלים, ויוצאין.
יב) [י] פירות שנגמרה מלאכתן, ועברו בתוך ירושלים, ויצאו -- אינו יכול להוציא עליהן מעשר שני, מפירות אחרות שלא נכנסו לירושלים; אלא יחזור מעשר שני שלהן וייאכל בירושלים, ואינו נפדה בחוץ. אפילו עשה כל הפירות האלו מעשר שני אחר שיצאו, על פירות אחרות שלא נכנסו -- יחזרו כולם וייאכלו בירושלים: חומר הוא במחיצות -- הואיל וקלטו, קלטו.
יג) [יא] פירות שלא נגמרה מלאכתן, שעברו בירושלים, ויצאו, כגון סלי ענבים לגת, וסלי תאנים למוקצה -- מותר לפדות מעשר שני שלהן בחוץ; וכן פירות דמאי -- אף על פי שנגמרה מלאכתן, ועברו בירושלים, ויצאו -- פודין מעשר שני שלהן בחוץ.
יד) [יב] פירות מעשר שני שנטמאו בירושלים, ופדין -- אם נטמאו בוולד הטומאה -- אסור להוציאן אלא ייאכלו בפנים: מפני שוולד הטומאה מדבריהם. ואם נטמאו באב הטומאה, או שנטמאו בחוץ, אפילו בוולד הטומאה, אף על פי שנכנסו לירושלים -- הרי אלו נפדין, ונאכלין בכל מקום.
טו) [יג] במה דברים אמורים, בשהכניסן על מנת שלא תתפשן המחיצות; אבל אם לא התנה -- הואיל ונכנס והרי הוא טהור מן התורה, שאין הוולד מטמא שני מן התורה, כבר קלטוהו מחיצות, ואינו יוצא.
טז) [יד] תלתן של מעשר שני, מותר לאוכלה צמחונין -- שכך היא ראויה לאכילה; וכן כרשיני מעשר שני, ייאכלו צמחונין. ואם עשה מהם עיסה, הרי זו מותרת להיכנס לירושלים ולהוציאה -- שאינן בכלל הפירות; ואם נטמאו בירושלים, ייפדו וייאכלו בחוץ.
יז) [טו] אילן שהוא עומד לפנים מן החומה, ונופו נוטה חוץ לחומה -- אין אוכלין תחת נופו מעשר שני; ומעשר שני שנכנס תחת נופו, אין פודין אותו -- שהרי הוא כמה שנכנס לירושלים.
יח) [טז] בתים שבצד החומה, שפתחיהן לפנים מן החומה וחללן לחוץ -- מכנגד החומה ולפנים, כלפנים לכל דבר; ומכנגד החומה ולחוץ, אין אוכלין שם ואין פודין שם להחמיר. היה חללן לפנים ופתחיהן לחוץ -- מכנגד החומה ולחוץ, כלחוץ פודין בו ואין אוכלין; ומכנגד החומה ולפנים, אין אוכלין שם ואין פודין להחמיר. והחלונות ועובי החומה, כלפנים.