הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק יא
א) מצות עשה להתוודות לפני ה', אחר שמוציאין כל המתנות שבזרע הארץ -- וזה הוא הנקרא וידוי מעשר. [ב] ואין מתוודין וידוי זה, אלא אחר השנה שמפרישין בה מעשר עני, שנאמר "כי תכלה לעשר... ואמרת לפני ה' אלוהיך ביערתי הקודש מן הבית" (דברים כו,יב-יג).
ב) [ג] אימתיי מתוודין, במנחה ביום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית, שנאמר "כי תכלה לעשר" (דברים כו,יב), ברגל שכל המעשרות כלין בו; ואין הפסח מגיע משנה רביעית אלא וכל פירות שלישית נתעשרו, בין פירות האילן בין פירות הארץ.
ג) [ד] אין מתוודין אלא ביום, וכל היום כשר לוידוי המעשר; ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית, חייב לבער ולהתוודות. [ה] ווידוי זה נאמר בכל לשון, שנאמר "ואמרת לפני ה' אלוהיך" (דברים כו,יג), בכל לשון שאתה אומר. וכל אחד ואחד, אומרו בפני עצמו; ואם רצו רבים להתוודות כאחד, מתוודין. [ו] ומצותו במקדש, שנאמר "ואמרת לפני ה' אלוהיך"; ואם התוודה בכל מקום, יצא.
ד) [ז] אינו מתוודה, עד שלא יישאר אצלו אחד מן המתנות -- שכן הוא אומר בוידוי "ביערתי הקודש מן הבית..." (דברים כו,יג). וערב יום טוב האחרון, היה הביעור; ולמחר מתוודין.
ה) [ח] כיצד הוא עושה, אם נשאר אצלו תרומה ותרומת מעשר, נותנה לכוהן; מעשר ראשון, נותנו ללוי; מעשר עני, נותנו לעניים. נשארו אצלו פירות מעשר שני של ודאי, או נטע רבעי, או מעות פדייתן -- הרי זה מבער אותן, ומשליך לים או שורף; נשאר אצלו מעשר שני של דמאי, אינו חייב לבערו. נשאר אצלו ביכורים, הרי הן מתבערין בכל מקום.
ו) [ט] במה דברים אמורים ששורף ומבער, בשנשארו אצלו פירות שאינו יכול לאוכלן כולן, קודם שייכנס יום טוב. אבל אם נשאר לו תבשיל של מעשר שני ונטע רבעי, אינו צריך לבערו -- שהתבשיל כמבוער; וכן יין ותבלין, הרי הן כמבוערין.
ז) [י] פירות שלא הגיעו לעונת המעשרות בשעת הביעור, אינן מעכבין אותו להתוודות; ואינו חייב לבער אותן.
ח) [יא] מי שהיו פירותיו רחוקין ממנו, והגיע יום הביעור -- הרי זה קורא שם למתנות, ומזכה להן לבעליהן על גב קרקע, או למי שזוכה להן לבעליהן; ומתוודה למחר: שנתינת המיטלטלין על גבי קרקע, אינה אלא מתנה שיש בה חיזוק; אבל אינו יכול להקנות להן המעשרות בחליפין, מפני שנראה כמכירה -- והמעשרות והתרומות, נאמר בהן נתינה לא מכירה.
ט) [יב] ומניין שאינו יכול להתוודות, עד שיוציא כל המתנות -- שנאמר "ביערתי הקודש מן הבית" (דברים כו,יג): הקודש -- זה מעשר שני ונטע רבעי, הקרויין קודש; מן הבית -- זו חלה, שהיא המתנה של כוהנים בבית. "נתתיו ללוי" (דברים כו,יג), זה מעשר ראשון; "וגם נתתיו" (שם) -- מכלל שקדמתו מתנה אחרת, והיא תרומה גדולה ותרומת מעשר. "לגר ליתום ולאלמנה" (דברים כו,יב; דברים כו,יג) -- זה מעשר עני ולקט שכחה ופיאה, אף על פי שאין לקט שכחה ופיאה מעכבין את הוידוי.
י) [יג] וצריך להפריש המתנות על הסדר, ואחר כך יתוודה, שנאמר "ככל מצוותך אשר ציוויתני" (דברים כו,יג): הא אם הקדים מעשר שני לראשון, אינו יכול להתוודות; נשרף טבלו, אינו יכול להתוודות -- שהרי לא הפריש מתנות, ולא נתנן לבעליהן. ובזמן שהיו נותנין מעשר ראשון לכוהנים, לא היו מתוודין, שנאמר "וגם נתתיו ללוי" (שם).
יא) [יד] מי שאין לו אלא מעשר שני בלבד, מתוודה -- שעיקר הוידוי במעשר הוא; וכן אם לא היה לו אלא ביכורים בלבד, מתוודה, שנאמר "ביערתי הקודש" (דברים כו,יג) -- הקודש הראשון, שהוא הביכורים. אבל מי שאין לו אלא תרומה בפני עצמה, אינו מתוודה -- שאין התרומה טעונה וידוי, אלא בכלל שאר המתנות.
יב) [טו] "לא עברתי ממצוותיך" (דברים כו,יג) -- שלא הפריש ממין על שאינו מינו, ולא מן התלוש על המחובר, ולא מן המחובר על התלוש, ולא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש. "ולא שכחתי" (שם) -- שלא שכח מלברכו, ומלהזכיר שמו עליו. "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כו,יד) -- הא אם אכלו באנינה, אינו מתוודה. "ולא ביערתי ממנו בטמא" (שם) -- הא אם הפרישו בטומאה, אינו מתוודה. "ולא נתתי ממנו למת" (שם) -- שלא לקח ממנו ארון ותכריכין למת, ולא נתנו לאוננים אחרים. "שמעתי בקול ה' אלוהיי" (שם), שהביאו לבית הבחירה. "עשיתי ככול אשר ציוויתני" (שם) -- ששמח ושימח בו, שנאמר "ושמחת בכל הטוב" (דברים כו,יא). [טז] "השקיפה ממעון קודשך מן השמיים... כאשר נשבעת לאבותינו, ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כו,טו), זו בקשה שייתן טעם בפירות.
יג) [יז] ישראל וממזרים, מתוודין; אבל לא גרים ועבדים משוחררים, מפני שאין להם חלק בארץ -- והרי הוא אומר "כאשר נשבעת לאבותינו" (דברים כו,טו). כוהנים ולויים מתוודין -- שאף על פי שלא חלקו בארץ, יש להם ערי מגרש.
הלכות ביכורים
הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין. יש בכללן תשע מצוות -- שמונה מצוות עשה, ואחת מצות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להפריש ביכורים ולהעלותן למקדש; (ב) שלא יאכל הכוהן ביכורים חוץ לירושלים; (ג) לקרות עליהן; (ד) להפריש חלה לכוהן; (ה) ליתן זרוע ולחיים וקיבה לכוהן; (ו) ליתן לו ראשית הגז; (ז) לפדות בכור הבן וליתן פדיונו לכוהן; (ח) לפדות פטר חמור וליתן פדיונו לכוהן; (ט) לערוף פטר חמור, אם לא רצה לפדותו. ביאור מצוות אלו בפרקים אלו.
הלכות ביכורים פרק א
א) ארבע ועשרים מתנות כהונה ניתנו לכוהנים, וכולן מפורשין בתורה; ועל כולן נכרתה ברית לאהרון. וכל כוהן שאינו מודה בהן -- אין לו חלק בכהונה, ואין נותנין לו מתנה מהן. [ב] וכל האוכל מתנה שיש בה קדושה מהן, מברך אשר קידשנו בקדושתו של אהרון, וציוונו לאכול כך וכך.
ב) [ג] שמונה מתנות מהן -- אין אוכלין אותן הכוהנים, אלא במקדש לפנים מחומת העזרה; וחמש מתנות -- אין אוכלין אותן, אלא בירושלים לפנים מחומת העיר; וחמש מתנות -- אין זוכין בהן מן התורה, אלא בארץ ישראל בלבד; וחמש מתנות מהן -- זוכין בהן, בין בארץ בין בחוצה לארץ; ומתנה אחת -- זוכין בה מן המקדש.
ג) [ד] מה הן השמונה שאין נאכלין אלא במקדש -- בשר החטאת, אחד חטאת העוף ואחד חטאת הבהמה; ובשר האשם, בין תלוי בין ודאי; וזבחי שלמי ציבור; ומותר העומר; ושיירי מנחות ישראל; ושתי הלחם; ולחם הפנים; ולוג שמן של מצורע: אלו אין נאכלין אלא במקדש.
ד) [ה] ומה הן החמש שאין נאכלין אלא בירושלים -- חזה ושוק של שלמים, והמורם מן התודה, והמורם מאיל נזיר, ובכור בהמה טהורה, והביכורים: אלו אין נאכלין אלא בירושלים.
ה) [ו] ומה הן החמש שבארץ ישראל -- התרומה, ותרומת מעשר, והחלה, ושלושתן קודש; וראשית הגז, ושדה אחוזה, ושניהן חולין: אלו אין זוכין בהן מן התורה אלא בארץ ישראל. ואין אוכלין תרומות וחלות של ארץ ישראל, אלא בארץ ישראל.
ו) [ז] ומה הן החמש שזוכין בהן הכוהנים בכל מקום -- המתנות, ופדיון הבן, ופטר חמור, וגזל הגר, והחרמים; וחמשתן חולין לכל דבר. [ח] והמתנה שזוכין בה מן המקדש -- היא עורות העולות; והוא הדין, לשאר עורות קודשי הקודשים -- כולן לכוהנים.
ז) [ט] השמונה מתנות שאין נאכלין אלא במקדש -- כולן קודשי קודשים הן, ואין נאכלין אלא לזכרי כהונה, כמו שיתבאר במקומו; ובהן נאמר "כל זכר בכוהנים, יאכל אותו..." (ראה ויקרא ו,כב).
ח) [י] החמש שבירושלים -- קודשים קלין הן, ונאכלין לזכרים ולנקבות; ובהן נאמר "לך נתתים ולבניך ולבנותיך איתך, לחוק עולם" (במדבר יח,יא). ואף על פי כן, אין ניתנין אלא לזכרי כהונה: שהרי לאנשי משמר הן; והבכור מקריבין חלבו ודמו, ואין מקריב אלא איש.
ט) וכן עורות קודשי קודשים, ושדה אחוזה, והחרמים, וגזל הגר -- אין זוכין בהן אלא אנשי משמר, כמו שיתבאר; וכן פדיון הבן לזכרי כהונה, שכן נאמר בו "ונתת הכסף, לאהרון ולבניו" (במדבר ג,מח). ופטר חמור, לזכרי כהונה -- שדין הבכורות כולן שווה, לזכרים ולא לנקבות.
י) [יא] הנה למדת שהמתנות שניתנין לנקבות כזכרים, חמש מתנות -- תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, ומתנות בהמה, וראשית הגז.
יא) ומניין אני אומר שראשית הגז ניתנת לכוהנות, שהרי נאמר "ראשית דגנך תירושך ויצהרך, וראשית גז צאנך -- תיתן לו" (דברים יח,ד) -- מה ראשית דגן ניתנת לנקבות כזכרים, אף ראשית הגז ניתנת לנקבות כזכרים.
יב) מנו חכמים מתנות אלו על דרך אחרת ואמרו, עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרון; ואלו הן -- עשר במקדש, ארבע בירושלים, ועשר בגבולין: [יג] עשר במקדש -- חטאת, וחטאת העוף, אשם ודאי, ואשם תלוי, זבחי שלמי ציבור, ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, שיירי מנחות, ומותר העומר. [יד] ארבע בירושלים -- הבכור, והביכורים, ומורם מתודה ואיל נזיר, ועורות קודשים.
יג) [טו] עשר בגבולין -- תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, וראשית הגז, והמתנות, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, שדה חרמים, ושדה אחוזה, וגזל הגר. ולפי חשבון זה, חשב כל המורם מקודשים קלים מתנה אחת -- והן חזה ושוק המורם מכל זבח שלמים, עם הלחם המורם עימהם אם היה תודה, עם הזרוע המורמת מאיל נזיר, עם הלחם המורם עימה, עם חזה ושוק: הואיל ושלושתן שלמים הן, חשב המורם מהן מתנה אחת.
יד) [טז] כל המתנות שהן תלויות בקרבנות, תתבאר כל אחת ואחת מהן במקומה מהלכות קרבנות; וכן גזל הגר יתבאר בהלכות גזילה. וכבר ביארנו דין שדה אחוזה ודין החרמים, בהלכות ערכין; ודין תרומה ותרומת מעשר, בהלכות תרומות.
טו) ובהלכות אלו, אבאר משפטי המתנות שאינן תלויין בקרבנות; והן -- הביכורים, והחלה, והמתנות, וראשית הגז, ופדיון הבן, ופטר חמור.
הלכות ביכורים פרק ב
א) מצות עשה להביא ביכורים למקדש; ואין הביכורים נוהגין אלא בפני הבית, ובארץ ישראל בלבד, שנאמר "ראשית ביכורי אדמתך, תביא בית ה' אלוהיך" (שמות כג,יט). ומביאין ביכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג ומסוריה, שהקונה בסוריה כקונה בירושלים.
ב) אבל עמון ומואב, ומצריים ובבל -- אף על פי שהן חייבין בתרומה ובמעשרות מדבריהם, אין מביאין מהן ביכורים; ואם הביא ביכורים מחוצה לארץ, אינן ביכורים.
ג) [ב] אין מביאין ביכורים אלא משבעת המינין האמורים בשבח הארץ, והן החיטים והשעורים והענבים והתאנים והרימונים והזיתים והתמרים; ואם הביא חוץ משבעת המינין, לא נתקדשו.
ד) [ג] אין מביאין לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר; אלא מתמרים שבעמקים, ומפירות שבהרים -- לפי שהן מן המובחר. ואם הביא שלא מן המבחר, כגון תמרים שבהרים, ותאנים סוכות ומרוקבות, וענבים מאובקות ומעושנות -- לא נתקדשו.
ה) [ד] אין מביאין ביכורים משקין, חוץ מזיתים וענבים בלבד, שנאמר "פרי האדמה" (דברים כו,ב); ואם הביא משקה, אין מקבלין ממנו. [ה] הקרובים לירושלים, מביאין תאנים וענבים לחים; והרחוקים, מביאין אותן גרוגרות וצימוקין.
ו) אין מביאין ביכורים קודם עצרת, שנאמר "וחג הקציר ביכורי מעשיך" (שמות כג,טז). ואם הביא, אין מקבלין ממנו; אלא יניחם שם עד שתבוא עצרת, ויקרא עליהן. וכן אין מביאין ביכורים אחר חנוכה -- שהביכורים שביכרו אחר חנוכה, הן חשובין משנה הבאה; ויניח אותן עד אחר העצרת.
ז) אין מביאין ביכורים לא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש. כיצד, לא יביא מפירות שחנטו קודם חמישה עשר בשבט, על פירות שחנטו אחר חמישה עשר בו.
ח) אחד הנוטע ואחד העולה מאליו, שנאמר "ביכורי כל אשר בארצם" (במדבר יח,יג). [ח] הפירות של שותפין חייבין בביכורים, שנאמר "ביכורי כל אשר בארצם". [ט] הגדל בעציץ, אף על פי שהוא נקוב, והגדל בספינה -- אינו מביא ממנו כל עיקר, שנאמר "בארצם"; אבל מביא מן הגדל בגג, או בחורבה.
ט) [י] הנוטע אילן בתוך שדהו, והבריכו לתוך שדה חברו או לרשות הרבים, או שהיה נטוע בשדה חברו או ברשות הרבים, והבריכו בתוך שדהו, או שהיה עיקרו בתוך שדהו והבריך קצתו בתוך שדהו, ודרך הרבים או דרך היחיד מפסקת באמצע בין העיקר והצד המוברך -- אינו מביא ביכורים לא ממה שהוציא ברשות זו, ולא מן הצד שברשות האחרת, שנאמר "ביכורי אדמתך" (שמות כג,יט), עד שיהיו כל הגידולין מאדמתך.
י) [יא] נתן לו חברו רשות להבריך בתוך שלו, אפילו לשעה -- הרי זה מביא. ואם היה האילן סמוך למצר חברו, או נוטה לשדה חברו -- אף על פי שחייב להרחיק, הרי זה מביא ממנו וקורא: שעל מנת כן, הנחיל יהושוע את הארץ.
יא) [יב] האריסין, והחוכרין, ובעלי זרוע שאונסין את הבעלים ולוקחין ארצותם מהן בפחות, והגזלנין -- אינן מביאין ביכורים, ואפילו נתייאשו הבעלים, שנאמר "ביכורי אדמתך" (שמות כג,יט).
יב) [יג] הקונה אילן בתוך שדה חברו, אינו מביא -- לפי שאין לו קרקע. הקונה שלוש אילנות, יש לו קרקע; ואף על פי שאין לו אלא אילנות בלבד, הרי הוא כמי שקנה קרקע. קנה אילן אחד וקרקעו, הרי זה מביא.
יג) [יד] הלוקח פירות תלושין, ולקח הקרקע -- הרי זה מביא ביכורים: שהרי יש לו קרקע ופירותיה. מכר לו פירות חוץ מן הקרקע, אפילו מחוברין -- מוכר אינו מביא, שהרי אין לו פירות; ולוקח אינו מביא, שהרי אין לו קרקע. חזר המוכר ולקח הפירות מן הלוקח, הרי זה מביא -- שהרי יש לו קרקע ופירותיה.
יד) [טו] המוכר שדהו לגוי, וחזר ולקחה ממנו -- הרי זה מביא ממנה ביכורים מן התורה: שאינה נפקעת מן המצוה בקניין הגוי, כמו שביארנו. [טז] אשרה שבטלה, אין מביאין ממנה ביכורים -- שהביכורים כקודשי מקדש הן.
טו) [יז] הביכורים -- אין להן שיעור מן התורה, אבל מדבריהם צריך להפריש אחד משישים; והרוצה לעשות כל שדהו ביכורים, עושה. [יח] הפריש ביכוריו, וחזר והוסיף עליהן, או עיטרן -- הרי התוספת כביכורים.
טז) במה דברים אמורים, בשהביא מארץ ישראל; אבל אם הביא מעבר הירדן, או מסוריה -- אין תוספת הביכורים כביכורים. ואף על פי שאינה כביכורים, אינה נאכלת אלא בטהרה. ואין מעטרין את הביכורים בכל מקום, אלא משבעת המינים.
יז) [יט] כיצד מפרישין הביכורים, יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר -- קושרן בגמי, ואומר הרי אלו ביכורים; והן נעשין ביכורים במחובר, משקרא להם שם, ואף על פי שעדיין לא בשלו כל צורכן. ומשייגמרו ויתלוש אותן מן הקרקע, אינו צריך לחזור ולקרות להם שם.
יח) לא הפרישן במחובר, ולא קרא להם שם, ותלש את הפירות -- הרי זה מפריש אחר שנתלשו. ואם נטמאו הפירות כולן, אינו מפריש ביכורים בטומאה, אלא מפריש מן הטהור על הטמא, לכתחילה. ואם אין לו פירות אחרות להפריש מהן, ייראה לי שאינו מפריש בטומאה: שאין מפרישין לאבד. וכן ייראה לי שהביכורים שנטמאו, אינו מסיק בהן התנור כתרומה טמאה -- מפני שהן כקודשי מקדש.
יט) [כ] המפריש ביכוריו, ונמקו או נבזזו או אבדו או שנגנבו או שנטמאו -- חייב להפריש אחרים תחתיהן, שנאמר "תביא בית ה' אלוהיך" (שמות כג,יט): מלמד שהוא חייב באחריותן, עד שיביאם להר הבית.
כ) [כא] המפריש ביכוריו להעלותן בידו לירושלים, לא ישלחם ביד שליח; ואם לקטם מכתחילה על מנת לשלחם ביד שליח, הרי זה מותר לשלחם.