וידבר ה׳ אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו׳. מה תלמוד לומר, היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו, משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן:

ויאמר ה׳ אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא. שלא ימות כדרך שמתו בניו:

ולא ימות. שאם בא הוא מת:

כי בענן אראה. כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני, ולפי שגלוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבא, זהו פשוטו. ומדרשו לא יבא כי אם בענן הקטרת ביום הכיפורים:

בזאת. גימטריא שלו ד׳ מאות ועשר, רמז לבית ראשון:

בזאת יבא אהרן וגו׳. ואף זו לא בכל עת כי אם ביום הכיפורים, כמו שמפורש בסוף הפרשה בחדש השביעי בעשור לחודש:

כתנת בד וגו׳. מגיד שאינו משמש לפנים בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ שיש בהם זהב, לפי שאין קטיגור נעשה סניגור, (ר״ה כו.) אלא בד׳ ככהן הדיוט, וכולן של בוץ:

קדש ילבש. שיהיו משל הקדש (ת״כ פרק א, י.):

יצנף. כתרגומו יחת ברישה, יניח בראשו, כמו ותנח בגדו, (בראשית לט, טז.) ואחתתיה:

ורחץ במים. אותו היום טעון טבילה בכל חליפותיו. וחמש פעמים היה מחליף מעבודת פנים לעבודת חוץ, ומחוץ לפנים, ומשנה מבגדי זהב לבגדי לבן, ומבגדי לבן לבגדי זהב, ובכל חליפה טעון טבילה ושני קדושי ידים ורגלים מן הכיור (יומא לב.):

את פר החטאת אשר לו. האמור למעלה, ולמדך כאן שמשלו הוא בא ולא משל צבור:

וכפר בעדו ובעד ביתו. מתודה עליו עונותיו ועונות ביתו (שם לו: ת״כ פרשתא ב, ג.):

ונתן אהרן על שני השעירים גרלות. מעמיד א׳ לימין וא׳ לשמאל, ונותן ב׳ ידיו בקלפי, ונוטל גורל בימין וחברו בשמאל, ונותן עליהם, את שכתוב בו לשם, הוא לשם ואת שכתוב בו לעזאזל, משתלח לעזאזל:

עזאזל. הוא הר עז וקשה, צוק גבוה (ת״כ פרק ב, ח. יומא סז:), שנאמר ארץ גזרה, חתוכה:

ועשהו חטאת. כשמניח הגורל עליו קורא לו שם ואומר לה׳ חטאת (ת״כ שם ה.):

יעמד חי. כמו יועמד חי, על ידי אחרים, ותרגומו יתקם כד חי. מה תלמוד לומר, לפי שנאמר לשלח אותו לעזאזל, ואיני יודע שילוחו אם למיתה אם לחיים, לכך נאמר יעמד חי, עמידתו חי עד שישתלח, מכאן ששליחותו למיתה (שם ו.):

לכפר עליו. שיתודה עליו כדכתיב והתודה עליו וגו׳:

וכפר בעדו וגו׳. וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים, שהם כלם קרוים ביתו (שם פרשתא ג, א.), שנאמר בית אהרן ברכו את ה׳ וגו׳ (תהלים קלה, יט.), מכאן שהכהנים מתכפרים בו, וכל כפרתן אינה אלא על טומאת מקדש וקדשיו, כמו שנאמר, וכפר על הקדש מטומאות וגו׳ (ת״כ פרק ד, ב.):

מעל המזבח. החיצון (יומא מה:):

מלפני ה׳. מצד שלפני הפתח, והוא צד מערבי:

דקה. מה ת״ל דקה, והלא כל הקטורת דקה היא, שנאמר ושחקת ממנה הדק (שמות ל, לו.), אלא שתהא דקה מן הדקה (יומא מג:), שמערב יום הכפורים היה מחזירה למכתשת:

על האש. שבתוך המחתה:

ולא ימות. הא אם לא עשאה כתקנה חייב מיתה:

והזה באצבעו. הזאה אחת במשמע:

ולפני הכפרת יזה שבע. הרי אחת למעלה ושבע למטה:

אשר לעם. מה שהפר מכפר על הכהנים מכפר השעיר על ישראל, והוא השעיר שעלה עליו הגורל לשם:

כאשר עשה לדם הפר. אחת למעלה ושבע למטה:

מטמאת בני ישראל. על הנכנסין למקדש בטומאה ולא נודע להם בסוף, שנאמר לכל חטאתם, וחטאת היא שוגג (ת״כ פרק ד, ב.):

ומפשעיהם. אף הנכנסין מזיד בטומאה (שם ג.):

וכן יעשה לאהל מועד. כשם שהזה משניהם בפנים, אחת למעלה ושבע למטה, כך מזה על הפרוכת מבחוץ משניהם, אחת למעלה ושבע למטה (יומא נו:):

השכן אתם בתוך טומאותם. אף על פי שהם טמאים, שכינה ביניהם:

אל המזבח אשר לפני ה׳. זה מזבח הזהב, שהוא לפני ה׳ בהיכל. ומה תלמוד לומר ויצא, לפי שהזה ההזאות על הפרוכת, ועמד מן המזבח ולפנים והזה, ובמתנות המזבח הזקיקו לצאת מן המזבח ולחוץ, ויתחיל מקרן מזרחית צפונית (יומא נח:):

וכפר עליו. ומה היא כפרתו, ולקח מדם הפר ומדם השעיר, מעורבין זה לתוך זה:

והזה עליו מן הדם. אחר שנתן מתנות באצבעו על קרנותיו, מזה ז׳ הזאות על גגו:

וטהרו. ממה שעבר:

וקדשו. לעתיד לבא (ת״כ פרק ד, יג.):

איש עתי. המוכן לכך מיום אתמול (יומא סו:):

ובא אהרן אל אהל מועד. אמרו רבותינו, שאין זה מקומו של מקרא זה, ונתנו טעם לדבריהם במסכת יומא (דף לב.), ואמרו כל הפרשה כולה אמור על הסדר חוץ מביאה זו, שהיא אחר עשיית עולתו ועולת העם והקטרת אימורי פר ושעיר שנעשים בחוץ בבגדי זהב, וטובל ומקדש ופושטן ולובש בגדי לבן:

ובא אל אהל מועד. להוציא את הכף ואת המחתה שהקטיר בה הקטרת לפני ולפנים:

ופשט את בגדי הבד. אחר שהוציאם ולובש בגדי זהב לתמיד של בין הערבים. וזהו סדר העבודות, תמיד של שחר בבגדי זהב, ועבודת פר ושעיר הפנימים וקטרת של מחתה בבגדי לבן, ואילו ואיל העם ומקצת המוספין בבגדי זהב, והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן, ושירי המוספין ותמיד של בין הערבים וקטורת ההיכל שעל מזבח הפנימי בבגדי זהב, וסדר המקראות לפי סדר העבודות כך הוא, ושלח את השעיר במדבר, ורחץ את בשרו במים וגו׳, ויצא ועשה את עולתו וגו׳, ואת חלב החטאת וגו׳, וכל הפרשה עד ואחרי כן יבא אל המחנה, ואחר כך ובא אהרן:

והניחם שם. מלמד שטעונין גניזה, ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר:

ורחץ את בשרו וגו׳. למעלה למדנו מורחץ את בשרו ולבשם שכשהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן טעון טבילה, שבאותה טבילה פשט בגדי זהב שעבד בהן עבודת תמיד של שחר ולבש בגדי לבן לעבודת היום וכאן למדנו שכשהוא משנה מבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה (שם לב:):

במקום קדוש. המקודש בקדושת עזרה, והיא היתה בגג בית הפרוה, וכן ד׳ טבילות הבאות חובה ליום, אבל הראשונה היתה בחיל (שם ל. ת״כ פרק י, ח.):

ולבש את בגדיו. שמנה בגדים שהוא עובד בהן כל ימות השנה:

ויצא. מן ההיכל אל החצר שמזבח העולה שם:

ועשה את עולתו. איל לעולה האמור למעלה בזאת יבא אהרן וגו׳:

ואת עולת העם. ואיל לעולה האמור למעלה ומאת עדת בני ישראל וגו׳: