ויצא. ויצעק. מיד, שיכרתו למחר:

חמרם חמרם. צבורים צבורים, כתרגומו דגורין, גלין:

והכבד את לבו. לשון פעול הוא, כמו הלוך ונסוע, וכן והכות את מואב (מלכים ב ג, כד.), ושאול לו באלהים (שמואל א כב, יג.), הכה ופצוע (מלכים א כ, לז.):

כאשר דבר ה׳. והיכן דבר, ולא ישמע אליכם פרעה:

אמר אל אהרן. לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה, לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול, ולקה על ידי אהרן:

ותהי הכנם. הרחישה, פדוליר״א בלע״ז (לויזערייא):

להוציא את הכנים. לבראותם (נ״א ולהוציאם) ממקום אחר:

ולא יכלו. שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה:

אצבע אלהים היא. מכה זו אינה על ידי כשפים, מאת המקום היא:

כאשר דבר ה׳. ולא ישמע אליכם פרעה:

משליח בך. מגרה בך, וכן ושן בהמות אשלח בם (דברים לב, כד.), לשון שסוי אינציט״ר בלע״ז (אנרייצען):

את הערוב. כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא, והיו משחיתים בהם. ויש טעם בדבר באגדה בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו, בטכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם, כסדר מלכות, כשצרה על עיר, בתחלה מקלקל מעיינותיה, ואחר כך תוקעין עליהם ומריעין בשופרות ליראם ולבהלם, וכן הצפרדעים מקרקרים והומים וכו׳, כדאי׳ במדרש רבי תנחומא (בא ד.):

והפליתי. והפרשתי, וכן והפלה ה׳ (שמות ט, ד.), וכן לא נפלאת היא ממך (דברים ל, יא.), לא מובדלת ומופרשת היא ממך:

למען תדע כי אני ה׳ בקרב הארץ. אע״פ ששכינתי בשמים, גזרתי מתקיימת בתחתונים: