לקח. כמו קח, ושתי גזרות הן, אחת של קיחה ואחת של לקיחה, ולהן פתרון אחד:

פר אחד. לכפר על מעשה העגל שהוא פר:

ולחם מצות וחלת מצת ורקיקי מצות. הרי אלו ג׳ מינין, רבוכה, וחלות, ורקיקין. לחם מצות היא הקרויה למטה בענין חלת לחם שמן, על שם שנותן שמן ברבוכה כנגד החלות והרקיקין, וכל המינין באים עשר עשר חלות (מנחות עו.):

בלולות בשמן. כשהן קמח, יוצק בהן שמן ובוללן (שם עה.):

משחים בשמן. אחר אפייתן מושחן כמין כ״ף יונית שהיא עשויה כנו״ן שלנו (שם):

והקרבת אותם. אל חצר המשכן ביום הקמתו:

ורחצת. זו טבילת כל הגוף:

ואפדת. קשט ותקן החגורה והסינר סביבותיו:

נזר הקדש. זה הציץ:

על המצנפת. כמו שפירשתי למעלה, על ידי הפתיל האמצעי ושני פתילין שבראשו הקשורין שלשתן מאחורי העורף, הוא נותנו על המצנפת כמין כובע:

ומשחת אותו. אף משיחה זו כמין כ״ף יונית, נותן שמן על ראשו, ובין ריסי עיניו, ומחברן באצבעו:

והיתה להם. מלוי ידים זה לכהונת עולם:

ומלאת. על ידי הדברים האלה:

יד אהרן ויד בניו. במילוי ופקודת הכהונה:

פתח אהל מועד. בחצר המשכן שלפני הפתח:

על קרנות. למעלה, בקרנות ממש (זבחים נג.):

ואת כל הדם. שירי הדם:

אל יסוד המזבח. כמין בליטת בית קבול עשוי לו סביב סביב לאחר שעלה אמה מן הארץ (מדות פ״ג מ״א):

החלב המכסה את הקרב. הוא הקרום שעל הכרס שקורין טיל״א:

ואת היתרת. הוא טרפשא דכבדא שקורין איבר״ש (ראטהפלייש):

על הכבד. אף מן הכבד יטול עמה (ת״כ ג, ד.):

תשרף באש. לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו:

וזרקת. בכלי, אוחז במזרק וזורק כנגד הקרן, כדי שיראה לכאן ולכאן, ואין קרבן טעון מתנה באצבע אלא חטאת בלבד, אבל שאר זבחים אינן טעונין קרן ולא אצבע, שמתן דמם מחצי המזבח ולמטה, ואינו עולה בכבש, אלא עומד בארץ וזורק:

סביב. כך מפורש בשחיטת קדשים (זבחים נג:), שאין סביב אלא ב׳ מתנות שהן ארבע, האחת בקרן זוית זו, והאחת בקרן שכנגדה באלכסון, וכל מתנה נראית בשני צדי הקרן אילך ואילך, נמצא הדם נתון בד׳ רוחות סביב, לכך קרוי סביב:

על נתחיו. עם נתחיו, מוסף על שאר הנתחים:

ריח ניחוח. נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני:

אשה. לשון אש, והיא הקטרת איברים שעל האש: