וקבתו לי. אין זה לשון צווי כמו וקבנו, אלא לשון עתיד, אולי יישר בעיניו ותקבנו לי משם. מלדיר״ש בלע״ז:

ראש הפעור. קוסם היה בלק, וראה שהן עתידין ללקות על ידי פעור, ולא היה יודע במה, אמר, שמא הקללה תחול עליהם משם, וכן כל החוזים בכוכבים רואים ואין יודעים מה רואים:

וירא בלעם כי טוב וגו׳. אמר איני צריך לבדוק בהקב״ה, כי לא יחפוץ לקללם:

ולא הלך כפעם בפעם. כאשר עשה ב׳ פעמים:

לקראת נחשים. לנחש אולי יקרה ה׳ לקראתו כרצונו, אמר, רוצה ולא רוצה לקללם, אזכיר עונותיהם, והקללה על הזכרת עונותיהם תחול:

וישת אל המדבר פניו. כתרגומו:

וישא בלעם את עיניו. בקש להכניס בהם עין רעה. והרי יש לך ג׳ מדותיו, עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, האמורים למעלה (אבות פ״ה מי״ט):

שכן לשבטיו. ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חבירו:

ותהי עליו רוח אלהים. עלה בלבו שלא יקללם:

בנו בער. כמו למעינו מים (תהלים קיד, ח.). ומדרש אגדה שניהם היו גדולים מאבותיהם, בלק בנו צפור, אביו בנו הוא במלכות, ובלעם גדול מאביו בנביאות, מנה בן פרס היה:

שתם העין. עינו נקורה ומוצאת לחוץ, וחור שלה נראה פתוח, ולשון משנה הוא, כדי שישתום ויסתום ויגוב (ע״ז סט.). ורבותינו אמרו (נדה לא.), לפי שאמר ומספר את רובע ישראל, שהקב״ה יושב ומונה רביעותיהן של ישראל, מתי תבא טפה שנולד הצדיק ממנה, אמר בלבו, מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדברים הללו, ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם. ויש מפרשים, שתום העין, פתוח העין, כמו שתרגם אונקלוס. ועל שאמר שתום העין ולא אמר שתום העינים, למדנו שסומא באחת מעיניו היה:

נפל וגלוי עינים. פשוטו כתרגומו, שאין נראה עליו אלא בלילה כשהוא שוכב. ומדרשו, כשהיה נגלה עליו לא היה בו כח לעמוד על רגליו, ונופל על פניו, לפי שהיה ערל ומאוס להיות נגלה עליו בקומה זקופה לפניו:

מה טבו אהליך. על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה:

משכנתיך. חניותיך, כתרגומו. דבר אחר, מה טובו אהליך, מה טובו אהל שילה ובית עולמים בישובן, שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליכם:

משכנתיך. אף כשהן חרבין, לפי שהן משכון עליהן וחרבנן כפרה על הנפשות, שנאמר כלה ה׳ את חמתו, ובמה כלה, ויצת אש בציון (איכה ד, יא.):

כנחלים נטיו. שנארכו ונמשכו לנטות למרחוק. אמרו רבותינו, מברכותיו של אותו רשע אנו למדים מה היה בלבו לקללם, כשאמר להשית אל המדבר פניו, וכשהפך המקום את פיו, ברכם מעין אותם קללות שבקש לומר כו׳, כדאיתא בחלק (סנהדרין קה.):

כאהלים. כתרגומו, לשון מר ואהלות (תהלים מה, כ.):

נטע ה׳. בגן עדן. לשון אחר, כאהלים נטע ה׳ כשמים המתוחין כאהל, שנאמר וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ, כב.) (ולשון זה אינו, דאם כן היה לו לנקוד כאוהלים הא׳ בחול״ם):

נטע ה׳. לשון נטיעה מצינו באוהלים, שנאמר ויטע אהלי אפדנו:

מדליו. מבארותיו. ופירושו כתרגומו:

וזרעו במים רבים. לשון הצלחה הוא, זרעו כזרע הזרוע על פני המים:

וירם מאגג מלכו. מלך ראשון שלהם יכבוש את אגג מלך עמלק:

ותנשא מלכתו. של יעקב יותר ויותר, שיבא אחריו דוד ושלמה:

אל מוציאו ממצרים. מי גורם להם הגדולה הזאת, אל המוציאם ממצרים, בתוקף ורום שלו. יאכל את הגוים, שהם צריו:

ועצמותיהם. של צרים:

יגרם. מנחם פתר בו לשון שבירה, וכן לא גרמו לבקר (צפניה ג, ג.), וכן ואת חרשיה תגרמי (יחזקאל כג, לד.), ואני אומר, לשון עצם הוא, שמגרר הבשר בשניו מסביב והמוח שבפנים, ומעמיד העצם על ערמימותו:

וחציו ימחץ. אונקלוס תרגם חציו של צרים, חלוקה שלהם, כמו בעלי חצים, מרי פלוגתא, (ס״א ל׳ חלוקה וחציה), וכן ימחץ. לשון ומחצה וחלפה רקתו (שופטים ה, כו.), שיחצו את ארצם, ויש לפתור לשון חצים ממש, חציו של הקב״ה ימחץ בדמם של צרים, יטבול ויצטבע בדמם. כמו למען תמחץ רגלך בדם (תהלים סח, כד.), ואינו זז מלשון מכה, כמו מחצתי, שהצבוע בדם נראה כאילו מחוץ ונגוע:

כרע שכב כארי. כתרגומו, יתישבו בארצם בכח ובגבורה:

ויספוק. הכה זו על זו:

לעבר את פי ה׳. כאן לא נאמר אלהי, כמו שנאמר בראשונה, לפי שידע שנבאש בהקב״ה ונטרד: