פן תנקש. אונקלוס תרגם לשון מוקש, ואני אומר שלא חש לדקדק בלשון, שלא מצינו נו״ן בלשון יוקש, ואפילו ליסוד הנופל ממנו, אבל בלשון טירוף וקשקוש מצינו נו״ן, וארכבותיה דא לדא נקשן (דניאל ה, ו.), ואף זה אני אומר, פן תנקש אחריהם, פן תטרף אחריהם, להיות כרוך אחר מעשיהם, וכן ינקש נושה לכל אשר לו (תהלים קט, יא.), מקלל את הרשע להיות עליו נושים רבים, ויהיו מחזירין ומתנקשין אחר ממונו:

אחרי השמדם מפניך. אחר שתראה שאשמידם מפניך, יש לך לתת לב מפני מה נשמדו אלו, מפני מעשים מקולקלים שבידיהם, אף אתה לא תעשה כן, שלא יבואו אחרים וישמידוך:

איכה יעבדו. לפי שלא ענש על עבודת אלילים, אלא על זבוח וקטור ונסוך והשתחואה, כמו שכתוב בלתי לה׳ לבדו (שמות כב, יט.), דברים הנעשים לגבוה, בא ולמדך כאן, שאם דרכה של עבודת אלילים לעבדה בדבר אחר, כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס, זו היא עבודתה וחייב, אבל זבוח וקטור ונסוך והשתחואה, אפילו שלא כדרכה חייב:

כי גם את בניהם. גם, לרבות את אבותיהם ואמותיהם. א״ר עקיבא, אני ראיתי נכרי שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו:

את כל הדבר. קלה כחמורה:

תשמרו לעשות. ליתן לא תעשה על עשה האמורים בפרשה, שכל השמר לשון לא תעשה הוא, אלא שאין לוקין על השמר של עשה:

לא תסף עליו. חמשה טוטפות בתפלין, חמשה מינין בלולב, ארבע ברכות בברכת כהנים (ספרי פב.):

ונתן אליך אות. בשמים, כענין שנאמר בגדעון ועשית לי אות (שופטים ו, יז.), ואומר יהי נא חורב אל הגזה וגו׳ (שם לט.):

או מופת. בארץ. (ס״א, ונתן אליך אות. בשמים, דכתיב והיו לאותות ולמועדים (בראשית א, יד.):

או מופת. בארץ, דכתיב אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חורב) אע״פ כן לא תשמע לו. ואם תאמר מפני מה נותן לו הקב״ה ממשלה לעשות אות, כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם:

ואת מצותיו תשמורו. תורת משה:

ובקולו תשמעו. בקול הנביאים (ספרי פה.):

ואותו תעבודו. במקדשו:

ובו תדבקון. הדבק בדרכיו, גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים, כמו שעשה הקב״ה (סוטה יד.):

סרה. דבר המוסר מן העולם, שלא היה ולא נברא ולא צויתיו לדבר כן, דישטודר״א בלע״ז (אבווענדונג):

והפדך מבית עבדים. אפילו אין לו עליך אלא שפדאך, דיו (ספרי פו.):

כי יסיתך. אין הסתה אלא גרוי, שנאמר אם ה׳ הסיתך בי (שמואל א כו, יט.), אמיטר״א בלע״ז (אנרייצען) שמשיאו לעשות כן:

אחיך. מאב:

או בן אמך. מאם (קידושין פ:):

חיקך. השוכבת בחיקך ומחקה בך, אפקייט״א בלע״ז (אנהענגענד) וכן ומחיק הארץ (יחזקאל מג, יד.), מיסוד התקוע בארץ:

אשר כנפשך. זה אביך, פירש לך הכתוב את החביבין לך, ק״ו לאחרים:

בסתר. דבר הכתוב בהווה, שאין דברי מסית אלא בסתר, וכן הוא אומר, בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה (משלי ז, ט.):

אשר לא ידעת אתה ואבתיך. דבר זה גנאי גדול הוא לך, שאף האומות אין מניחין מה שמסרו להם אבותיהם, וזה אומר לך עזוב מה שמסרו לך אבותיך:

הקרבים אליך או הרחקים. למה פרט קרובים ורחוקים, אלא כך אמר הכתוב, מטיבן של קרובים אתה למד טיבן של רחוקים, כשם שאין ממש בקרובים כך אין ממש ברחוקים:

מקצה הארץ. זו חמה ולבנה וצבא השמים, שהן מהלכין מסוף העולם ועד סופו:

לא תאבה לו. לא תהא תאב לו, לא תאהבנו, לפי שנאמר ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח.), את זה לא תאהב:

ולא תשמע אליו. בהתחננו על נפשו למחול לו, לפי שנאמר עזוב תעזוב עמו (שמות כג, ה.), לזה לא תעזוב:

לא תחוס עינך עליו. לפי שנאמר לא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט, טז.), על זה לא תחוס:

ולא תחמול. לא תהפך בזכותו:

ולא תכסה עליו. אם אתה יודע לו חובה, אינך רשאי לשתוק:

כי הרג תהרגנו. (אם יצא מב״ד זכאי החזירהו לחובה) יצא מב״ד חייב, אל תחזירהו לזכות (ספרי פט.):

ידך תהיה בו בראשונה. מצוה ביד הניסת להמיתו, לא מת בידו, ימות ביד אחרים, שנאמר ויד כל העם וגו׳:

לשבת שם. פרט לירושלים שלא נתנה לדירה (ספרי צב.):

כי תשמע וגו׳ לאמר. אומרים כן יצאו וגו׳:

בני בליעל. בלי עול, שפרקו עולו של מקום (ספרי צג.):

אנשים. ולא נשים (סנהדרין קיא:):

ישבי עירם. ולא יושבי עיר אחרת, מכאן אמרו, (שם) אין נעשית עיר הנדחת עד שידחוה אנשים, ועד שיהיו מדיחיה מתוכה:

ודרשת וחקרת ושאלת היטב. מכאן למדו (שם מ.) שבע חקירות, מריבוי המקרא, כאן יש ג׳, דרישה וחקירה והיטב, ושאלת אינו מן המנין וממנו למדו בדיקות, ובמקום אחר הוא אומר ודרשו השופטים היטב (דברים יט, יח.), ועוד במקום אחר הוא אומר ודרשת היטב (שם יז, ד.), ולמדו היטב היטב לגזירה שוה, ליתן האמור של זה בזה:

הכה תכה. אם אינך יכול להמיתם במיתה הכתובה בהם, המיתם באחרת (בבא מציעא לא:):

לה׳ אלהיך. לשמו ובשבילו:

למען ישוב ה׳ מחרון אפו. שכל זמן שעבודת אלילים בעולם, חרון אף בעולם: