ראיתי צדיק. ולא נאמר צדיק תמים, מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו (ב״ר לב, ג. עירובין יח:):

הטהורה. העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה:

שבעה שבעה. כדי שיקריב מהם קרבן בצאתו:

גם מעוף השמים וגו׳. בטהורים הכתוב מדבר, ולמד סתום מן המפורש:

כי לימים עוד שבעה. אלו ז׳ ימי אבלו של מתושלח (סנהדרין קח:) הצדיק, שחס הקדוש ברוך הוא על כבודו ועכב את הפורענות, צא וחשוב שנותיו של מתושלח, ותמצא שהם כלים בשנת ת״ר שנה לחיי נח:

כי לימים עוד. מהו עוד, זמן אחר זמן, זה נוסף על ק״כ שנה:

ארבעים יום. כנגד יצירת הולד, שקלקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים:

ויעש נח. זה ביאתו לתיבה:

נח ובניו. האנשים לבד והנשים לבד, לפי שנאסרו בתשמיש המטה, מפני שהעולם שרוי בצער:

מפני מי המבול. אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים:

באו אל נח. מאליהן:

שנים שנים. כלם הושוו במנין זה, מן הפחות היו שנים:

בחודש השני. רבי אליעזר אומר זה מרחשון, ר׳ יהושע אומר זה אייר:

נבקעו. להוציא מימיהן:

תהום רבה. מדה כנגד מדה, הם חטאו ברבה רעת האדם ולקו בתהום רבה (סנהדרין קח.):

ויהי הגשם על הארץ. ולהלן הוא אומר ויהי המבול, אלא כשהורידן הורידן ברחמים, שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו היו למבול:

ארבעים יום וגו׳. אין יום ראשון מן המנין, לפי שאין לילו עמו, שהרי כתיב ביום הזה נבקעו כל מעינות, נמצאו ארבעים יום כלים בכ״ח בכסלו לר׳ אליעזר, שהחדשים נמנין כסדרן אחד מלא ואחד חסר, הרי י״ב ממרחשון וכ״ח מכסליו:

בעצם היום הזה. למדך הכתוב שהיו בני דורו אומרים, אילו אנו רואים אותו נכנס לתיבה, אנו שוברין אותה והורגין אותו, אמר הקב״ה אני מכניסו לעיני כלם ונראה דבר מי יקום:

צפור כל כנף. דבוק הוא, צפור של כל מין כנף, לרבות חגבים. (כנף זה לשון נוצה, כמו ושסע אותו בכנפיו (ויקרא א, יז.), שאפילו נוצתה עולה, אף כאן צפור כל מין מראית נוצה):

ויסגור ה׳ בעדו. הגין עליו שלא שברוה, הקיף התיבה דובים ואריות והיו הורגים בהם. ופשוטו של מקרא, סגר כנגדו מן המים, וכן כל בעד שבמקרא לשון כנגד הוא, בעד כל רחם (בראשית כ, יח.), בעדך ובעד בניך, עור בעד עור (איוב ב, ד.), מגן בעדי (תהלים ג, ד.), התפלל בעד עבדיך (שמואל א יב, יט.), כנגד עבדיך: